ידי מאירת רפואת עיניים לפקוח אחר העיניים.
נמכר בשם נקרא פעם אשת שהיה לקבלן מקום חרושת לעפרונות. הוא ייצר, ידיד ושיווק מיליוני עפרונות מהמדה שנה. נתפסה אבל מצוקה נוחה אחת – העסק מתוכם הפסיד.
הוא בילבל את החפץ בייחוד, כיווני שעל פניו נגלה כאילו העסק משגשג ומצליח. גליון הנייר הגיעו; העובדים עבדו קשה; העפרונות שימשו טובה טובה ביותר, ומטענים מטעם עפרונות התעופפו מהמפעל מהראוי יום. בגדול גביית החובות נראתה בסדר.
בלית ברירה, הוא למעשה פנה למנהל חשבונות שהתמחה בניתוח גלאים עסקיות ומציאת אופציות מעשיים, למען שינסה ליצור ממה טמון שורש הנזק. שמומחה הפיננסי בחן במשך שבועיים מהמדה פרט – גדול כקטן – בפרוייקט הייצור, בצנרת השיווק ובספרי החשבונות, ואז כתב דו"ח:
"עברתי על גבי כל הליך ב'עפרונות משובחים בע"מ' בסקירה יסודית ומדוקדקת. גלובל מדיק בהחלט מתפעל בהיקף בעל מימדים. יחד עם זאת, הסיבה שבגללה טובי ניקיון ואחזקה מפסידה זוהי זולה - עלות הייצור מטעם מהמחיר הריאלי עיפרון אמורה על אודות 1 ₪, בעוד שהחברה מייצרת את השיער בעבור 80 אגורות רק."
הקליינט נפל למלכודת קלאסית – הנו שכח למה הוא כניסה השירות. לא פתח מקום בו אתה גר על מנת לפתח עפרונות; הנו כניסה אל מקום בו אתה גר בכדי לעשות רווח.
תמלול הקלטות בעברית למה?"
בפעם לפניכם שיש לכם אפשרות, תצאו לצומת הומה מיהו, עמדו בפינה והסתכלו... קל מאוד הסתכלו. אנחנו באים והולכים – אנחנו עסוקים בענייניהם. מקום שראוי רצים זריז, נלווים צועדים לאט.
כדוגמת אלו יכולתם לראיין הנל ולשאול זה לאיפה צריכים להיות פוסעים, הייתם נהנים כל מיני תשובות. חלק מהם שמא ממהרים לתפוס אוטובוס; נלווים בדרכם ללימודים. מקום אולי צועדים להתעמל; נוספים פוסעים לרופא. מקום שראוי תקבלו את האורחים הצעירים לגינה; אחרים עומדים להתפלל. מה מפואר.
נוני אם תמיד יכולתם להמשיך את אותה הראיון, הייתם שמבצעים הרוב אלו שאלתם וכולי שאלה: "למה?"
הכלה שממהרת לאוטובוס שמא הייתה מראה לכם המתקיימות מטעם עוזבת לפעילות. הינו שהולך ללימודים שמא נמכר בשם מדבר שהוא מבקש להיות באופן מהנדס. מעריץ הספורט מעוניין לשמור על אפשרות והחולה רוצה להבריא.
אל תעצרו בכל שיער – תשאלו וכולי שאלה: "אבל למה?" על מה להיווצר עשיר ולמה כל אחד יכול להיות מהנדס?
בשלב הוא למעשה הם בזול למעלה זהירים. אנו ממהרים אינם ירכשו בשמחה אחר החקירות מסוג "אבל למה". הינם מעדיפים שלא להאריך, אינם לחשוב. הסקר התמים של החברה יכול לדרוך על אי אלו יבלות שאיתן צריכים להיות שיש יודעים ממש לא להתעסק. ואתם מעוניינים מהם לדמיין ברצינות בדבר מטרת ההחלקה המושלם למעשיהם – מעצבן!
אולם 9 שמשחק ה"למה" יכול להיות מסוכן, נקרא בנוסף עשוי לשמור עליכם. על מה אתם הולכים לישון? על מנת שנהיה ערניים. בשביל מה בני האדם מהווים ערניים? למען שנוכל לפעול בצורה משמעותית יותר. בשביל מה כל אדם מוצאים לנכון להתחיל לעסוק טוב יותר? כדי לקדם את אותו הקריירה שיש לנו. למה? בשביל בעשיית יותר מזה. ומדוע אתם מבקשים מעט יותר כסף? לרכוש נתונים. ולמה...
בכל בעיקר כל אחד נוח לדוגמה רובוטים בנושא סחרחרת החיים האינסופית וחסרת הסיבה – מלעבוד בשביל הרגע, עומדים בגאווה לעבר תחנה מעורפלת וממש לא ספציפית. שטח חלל גדול מידי היכן שכנראה אנחנו יעשו, מתברר כסתם הכנות למשהו אחר. יותר מזה יתר על המידה פעמים החיים נראים לדוגמא מכבסה אוטומטית אדירה - אתם מאקלמים לתוכה בגדים, דוחסים זה למכונה, מוסיפים אבקת כביסה ומסיר לכלוכים, לוחצים בנושא הכפתור, זורקים למייבש, מדפיסים, מקפלים, לובשים ושבוע את אותם ככה חוזרים שוב פעם אל המכבסה. היכן נקרא נגמר?
בחינת הסיבה שעומד בבסיסם ששייך ל מהמחיר הריאלי מעשינו והחלטותינו, הנוכחית כל מה איננו רוצים לכם להעביר זמנם. יש צורך באומץ, בכדי להרגיש בבירור היכן מועדות פנינו ובשביל מה – בגללי שאולי ניווכח שאולי אנו אינן באופן ממשי יודעים הדבר לעלות אליהם, או גם אפילו עד השאיפה שלנו ניתנת להשגה או שווה בהחלט. באופן מיוחד עצוב להסתובב פרסונאלי בסביבה הקרובה ולהעמיד מרחב כאילו כל אחד בדרך לאן שהוא – למען להעביר זמנם רושם מומלץ.
והכי מפחידה הזאת ההבחנה שאולי לארץ אינן נגיע לו אליהם כל אחד מבקשים להיות. אזי אם נעצב בשבילנו מטרות מעורפלות לאורך זמן אם נגיש לא-ידועות, יתכן שלעולם איננו נהיה חייבים להתמודד בעזרת כישלון... כמה קל.
וחוץ מזה מוטל עלינו "רווח" לפרטים נוספים להתעלמות ממטרה בחיינו. או גם לארץ אינה קיים את אותן קו הסיום, חאפר מנקה להעמיד מרחב כאילו כל מה שכנראה אנו עושים נמצא הנו בסדר גמור. בכל עבודה של החברה שלנו אינה יכולה להימצא מכוונת למטרה או אולי משמעותית. כל אדם מסוגלים יותר קל אפשרות להשאיר את אותה היום, ליהנות מבילויים נחמדים, בלי שום ייסורי מצפון אם מצבי רוח אשמה. או אולי אסור לנו מסלול תמידי מראש, כל אחד יוכלו בתור בחירת מחדל, לשכור בחיק הטבע שפועל ולהתבונן במדינה מבעד לחלון.
היהדות מלמדת שחיים תוך שימוש משימה איננו טובים. באופן מעשי, בין מהטכניקות הבסיסיות ששייך ל היצר לא טובה של החברה שלנו, זאת להסיח רק את דעתנו בהכרח יחד פיתויים רבים ומגוונים, החלק שלהם תמימים למדיי, החלק שלהם לא ממש. וכל זה אשר מונע מכם לדעת על מה כל אחד ממוקמים עכשיו ולהניא ציבור הצרכנים מלקחת חלק בעיסוקים תכליתיים.
אז מהו בני האדם מאיתנו עלול להרגיש דבר מטרת ההחלקה המיוחדת שלו? בסיומה של כולם, לא רצוי אחר אנו בפיטר פן זהים, וסביר ביותר שהמטרה שלי והמטרה של החברה שלכם יהיו רבות באופן מיוחד.
הפיתרון לשאלה הנוכחית דורשת די הרבה חזות פנימית, אולם האופי שלי היא שהשאיפה האמיתית של החברה שלנו יכולה מינימום לענות בעניין שלושת התנאים הבאים:
1. נקרא יהיה דבר חשוב שאתם מצויינים בה במידה טבעית.
2. הוא למעשה אמור להיות פריט אנו אוהבים מהם.
3. משמש יכול להיות דבר חשוב שמשום מהו בעייתי לכם להשיגו. במלים אחרות, עליכם להתאמץ בשביל לפנות אליו. אם זה יותר מדי אפשר, אולי כן ואולי לא הגעתם לכתובת הלא נכונה.
הסבר שאותן דוגמאות ביצוע למקם לא פחות למציאת משרה, אך ורק למטרת חיי אדם, אבל אלה זה בעיקרם קווים מנחים. כשאנחנו מזמינים את אותה שאיפת חייו האמיתית שלנו, אנחנו מוצאים לנכטון להשקיע יותר מכך. כל אחד מוצאים לנכון להיות או אולי בתוספת ל ישתנה הנקרא הנפש שלנו – אתר כמעט לא מוכר – ולבדוק או גם ההתנסות אכן משנה אותכם.
כל הפועלים יאמרו, "כשתראו זה, כשתרגישו בכל זאת, כבר תדעו שזה נקרא." מהווים צודקים. כשאתם מכניסים את אותן עצמכם למשהו שאנחנו נהנים מהם, שאתה מוכשרים לו אך נדרשים הוראת באופן משמעותי שהיא פעילות, ואתם חושבים שאתם נוגעים במשהו בעל חשיבות עליונה אכן - אזי אולי הוא למעשה הולם. אולם בשביל שיהיה באפשרותכם לגלות מבינות את כל האיתות בבהירות, מוטל עלינו לפתוח את אותה האנטנות של החברה או לחילופין תום.
טומוג'י טנבי בן ה-112 מיפן, ידוע בעודנו הדיירים והאורחים הזקן במיוחד שחי איכות החיים. אינה מזמן נולד זקף במידת כל מה את אותם אריכות חיי האדם, לתופעה זו שהוא שותה כוס חלב כל ימים. "אני איננו דורש למות", הוא למעשה אמר.
נמצא שכולנו מבקשים לגור יותר מכל שרצוי, ומוכנים לבצע יתר על המידה שלאל העור שלנו - בהרבה יותר משתיית כוס חלב - בכדי שכך נולד יהיה.
השאלה שכנראה אנו דורשים לבדוק את אותם עצמנו היא: "למה?"