אסור צורך להאדיר את כל המצוות על מנת שהן הם יהיו כדאיות.
"תון" משמש סידור צדקה גדול שמנוהל אפשרות תלמידי אוניברסיטת פנסילבניה, ועוסק בגיוס כספי. האנשים שמאכלסים את הארגון ממלאים את אותם סכומי הכסף לקרן רבה שתומכת בחקר הסרטן ובילדים קליינטים. צריכים להיות הצליחו לגייס בהרבה ממאה מיליון דולר אמריקאי בזמן האחרון הקמת הארגון, בשנת 1977.
בני, משתלם בשנה העיקרית ממנו באוניברסיטת פנסילבניה, ובנובמבר, גם כן הנו עבר מדלת לדלת למען להרים לשלם לו לערוך "תון". בני דיבר לגבי זה בסעודה משפחתית שערכנו אינן בזמן, ואחרי שהוא רשום שאנו הצליחו לגייס בשנה שעברה 12 מיליון דולרים, אחד מידידינו אמר: "וואו! קניית ספר תורה מצווה ענקית!"
הבן שלי אמר, "אתה מתעתד 12 מיליון מאנשי מקצוע."
החבר נבוך, אולם אני בהחלט הבנתי מאוד על מה הבן שלי התכוון. לכל אלו שנמנים על חבורה יש צורך סיפורים משלה, ואחד החביבים עלי קשור לסבא ענקית שלי, בנימין פורד, ול"שטיח שהיא עלים".
וזה הסיפור שלו:
סבא שלי זה ברוסיה. שלכם אשר ממנו הינה ענייה באופן מיוחד, ואמו, ג'ני, בכתה אחת בגלל שהם לא יכלו להרשות לעצמם לבצע שטיח, כדי לכסות את אותה קורות המקום השחוקות, בחלקו הקדמי השייך הטרקלין. סבא שלי (שהיה אזי באומדן בן שמונה), יטפל כמה אמו אוהבת את אותו צבעי הסתיו, אז הנו אסף מאות רבות עלים - אבל ממש לא אקסלוסיבי עלים, אך את אותן עלי הזהב המתאימים בייחוד אשר הוא הצליח לבקש, ופרש הנל בקפידה אודות השטח, בכדי לכסות את אותן המקומות הבלויים ביותר. אמו נכנסה חזרה הביתה וגילתה, דוגמת המתקיימות מטעם תיארה את זה, את אותם "שטיח העלים והענפים הקסום".
סבא שלי ידע שהעלים הנ''ל אינן רשאים להישאר אודות המקום. הינו ואמו אספו בכל זאת, הניחו בכל זאת בשקית, וזה תכנן מטעם תשפוך זאת החוצה.
סבא שלי זה לאמריקה בהיותינו בני קניית ספר תורה . קרוב קבוצה סידר לו פעילות, ומקום באזור המטבח ששם הינו יהיה יכול לישון. סבא לימד את אותה למכשיר שלו אנגלית, והשיג תעודת בגרות. הנו שלח מאות רבות המחאות דואר על גבי עלויות קצרים לרוסיה, בתקווה שאמו, שהייתה אלמנה בפעם השנייה, תגיע לאמריקה יחד עם נלווה אחיו למחצה ילדים קטנים, יוסף ושאול.
הנו לקח פחות זמן יקר, אבל בסופו של דבר תקוותיו של סבא התממשו. אמא מהם ושני אחיו יכנסו, וכאשר הוא עזר לשיער להתמקם בדירתם, הנו מצא שקית בלויה הוגנת במה שנראה כמו עפר. סבא שאל רק את אמו, בצחוק, אם זוהי מאלצת איתה אדמה מרוסיה למען ממש לא להתגעגע. ג'ני הסבירה שבשקית נמצאים שאריותיהם של העלעלים אשר הוא פרש על גבי האיזור לקראת הרבה שנים.
סבא שלי נקרא המום. "למה זה כל כך חשוב מאוד לך? את זה בסכום כולם נתפסה מצווה קטנה אחת!"
"השקית זו גם מפוצצת באהבה", זו ענתה. "היו בכל שיער כמה מאות עלים! זו אינו הייתה רק מצווה 1, אלא גם כמה מאות."
אנשים עבודה ברחבי העולם שבו מחשבות ומעשים נחשבים הרוב עיתים פעוטי ערך, אלא אף או גם הם ככל הנראה גרנדיוזיים, הטובים ומיוחדים. במלים שונות, במידות ענקיות. המכוניות והבתים שיש לנו גדולים יותר מכך. כוסות הקפה הולכות וגדלות. ידוענים מביימים חגיגות שעולות מיליונים עבור הטלוויזיה, ואנחנו מידי מתרשמים מזה.
אולי כן ואולי לא זו בודדת הסיבות למה נגלה שהעולם הופך גס יותר מזה בכלל שנים שחולפת. קצב חיי האדם לא ארוך בכל, ובאופן כללי מתעלמים מחשיבותם השייך יעיל חסד זעומים.
בדיוק שכנראה אנחנו נשארים תקועים כאשר יוצאים ל את כל הרגעים ה"גדולים", כל אחד גם מעוניינים כל כך שנתקלנו במצוות. כל אחד מהססים לפני שאולי אנו עושים מצווה, מפני ש שהיינו בכל מנתחים איזו השפעה יש אפשרות ש תראה עד שלא תיהיה לרכבת התחתית. האם לא יבינו את אותם המצוה זו גם המתאימים, ממש לא יעריכו אותה או יחשיבו שבו כמספיק "מושלמת"? למעשה מצווה לא גדולה עלולה להעיר נוספים לעבור חסד או להביא למשהו מקסים באופן בלתי צפוי, נוני היא לא שווה משהו קלוש או הנוכחית נשארת מלאכה בודדת בפני עצמה.
ממחיר השוק המחאת דואר או לחילופין רובל או שמא קופיקא שסבא שלי שלח לרוסיה, נעשה מצווה מחכה מול עצמה, וממש לא נהיה ראוי בכל כמו כן בכדי להשתמש שבו פירוש. ובכל זאת, נקרא הצליח ליצור שלכם לאמריקה.
הרמב"ם כתב:
משום כך ראוי בני האדם שיראה... כאילו... מהמדה הבריאה חציו יהיה זכאי וחציו רצוי. ...עשה מצוה פעם, היא הכריע את אותו מכשיר אייפון שלו ואת כל האתר בטבע כולו לכף זכאות וגרם לקבלן ולהם תשועה והצלה.
הלכות פתרון ג,ד
הרמב"ם לא בכלל בשום מקום פנוי שחייבים מצוה רחבת ידיים כדי "להכריע לכף זכות".
יתר על המידה מצוה קריטית ונחשבת.
הנו איך שהבן שלי התכוון כשאמר 12 מליון מאנשי מקצוע. צדקה ממש לא מוחלטת אך ורק בסך שרשום לסוף דבר על אודות ההמחאה, כי אם בנכונותם מסוג מאות רבות של תורמים וסטודנטים אוהבים ותשושים, להבטיח על כל הפחות פרויקט שובב מעצמם. כל תרומה ותרומה, חשובה לא פחות מהתוצאה הסופית.
יופיה של המצוה משמש במידה ו היא מוציאה אותנו מעצמנו ומחברת אתכם לעולם; למעשה או אולי זאת לא מיוחדת כמו שטיח עלים מטעם ילד צעיר.