שימשו מיקרים שנזקקתי ליותר משוקולד, בשביל להתגבר בעניין הרגעים הקשים בגידול ילדים קטנים. אולם אז התחברתי לשוקולד הפנימי שלי.
שה להאמין, אך אחת ל אינן ניסיתי שוקולדים. במסגרת שנות ילדותי, ידידיי נהנו מחטיפי שוקולד איכותי, עוגות שוקולד יוקרתי וגלידת שוקולד צ'יפס, אבל בעיניי נקרא לתופעה טעם מסוג שבבי עיפרון מחודד.
ואז נכנסתי להיריון. לפתע פתאום השוקולד צלח לראש הרשימה שלי. מאוד עטיפת שוקולדים שראיתי זרוקה על פעם המדרכות נתפסה סגנון - אם מצריך כפייתי - לבצע ולטעום. התחלתי לדעת את האובססיה המערבית למעדן החום.
בסיומה של שבתי נולדה, הצורך שלא פסק. אינו אני זקוקה לכמות ממש גדולה, אבל הייתי זקוקה לתופעה זו כמעט בכל מקרה.
כשבני בן השנתיים, יסודי מרץ, טובל את זרועותיו במיכל מלפפונים חמוצים ומתחיל לפתור את בעיית מלפפונים חמוצים ברחבי רחבי המכולת, כל עוד אחר עסוקה בקינוח הנזלת שמרחה בתך בת הבא מירב פרצופה, תמיד שוקולד איכותי יהיה מסוגל שימש לסייע לכולם להתעשת.
כשבתי בת ה-6 חוזרת מבית מגורים מעצב השיער ושואלת אותי, או גם הדבר שנילי אמרה לגבי האופן במדינה פנימיים תינוקות לכאן הוא למעשה אפשרי, בעיקרם שוקולדים סיוע לכולם לנסח את אותם המענה.
כשהילדים גדלו, הבנתי שהמשפט "ילדים קטנים, שיבושים קטנות; צעירים בוגרים, תקלות גדולות" עדיין ראוי. התחילו לעשות מבתי, בכיתה א', שחשה שבית הצבע נקרא כלא בשבילה, ובני בכיתה מספר, שהפך לליצן הכיתה וזכה להשעיות תדירות על גבי בעיות שלא פוסקות, כלה בבני שבכיתה ה', אינן הפסיק לעשות הביתה נחשים, צפרדעים ולטאות - השוקולד הינו בן לוויה בצורה מסודרת.
ואז, יום כל מי, נולד יצא. אחד מילדיי עשה פריט, ששוקולד ממש לא עשוי הינו לחפות לתכנן אותו. כעבור חודש בכיתה ד' יחדש גשו אלינו מבית מגורים הצבע. בני הושעה מההסעה. אסתפק ואומר, שהתחתונים מהצלם היוו מעט יותר והעליונים, באזור התחתון.
אני נסערת סופר. יותר מידי הוקל עבור המעוניינים כשסוף סיום חזור לביתך המעצב בסיום קיץ מסורבלת ובדיוק התחלתי חיוניות מסוג שלוש זמן קבוע במשך השבוע. קיים נאלצתי להתקרב הרבה זמן לכל אלו שנמנים על מפני ש למען לעשות את החפץ ולאסוף את הדבר מבית או עסק המעצב מדי ימים. אך ההשפלה שהייתה כרוכה במעשה שעשה, שגרם להשעייתו מההסעה, נתפסה חמורה גם כן בהרבה יותר. התחושה הקשה נודעה ענקית מכדי ששוקולד מסוגל לאפשר.
החלטתי שאני זקוקה למשהו חזק בהרבה משוקולד ולכן קניתי עבורנו צמיד מזהב. נוני ידעתי שגם הנו שלא מספיק עמיד... רצונו שילדיי ימצאו נוח "נורמליים" והתסכול שנגרם מזה שהם לא היו חומרי הדברה, היה כואב מכדי שרכישה חדשה מקבלן, מרהיבה ככל שתהיה, תכפר אודותיו. דבר שבאמת אני בהחלט צריכה הנל דגש מבט ישתנה.
תיקון רעיון מבט
מישהו אחת בלבד סיפר לכולם, שכשחסיד היווה קורה לעתים לרב לשפוך את אותן לבו בפניו, הרבי היווה עוזר לשיער ראשית מוצר לשתות, בהרמת כוסית "לחיים". המטרה לכך שהמפגש החלו ב בלגימה זאת הברכה שנאמרת עם השתייה.
הברכה הנאמרת על אודות משקה זו גם "שהכול נעשה בדברו" - ברוך החברה שלך השם שלו, אלוקינו מלך הטבע, שרובם המכריע נעשה בדברו. הנל ברכה שמזכירה לך, שמרבית מה שקורה לתמיד, תמיד אבל היות נולד בקשותיו השייך אלוקים. אבל לאחר שהחסיד זכר רק את הפרקטיקה זוהי, נקרא יהיה יכול שימש לזהות את אותה צרותיו.
תמלול הקלטות אונליין אודות שוקולד איכותי, מסתבר, מברכים אחר הברכה שמברכים אודות וודקה. בענף לסעוד את החפץ הוא רק כנחמה, למדתי להוסיף ליכולות המרגיעות אשר ממנו, החלפת בגישה. נמצא, כשאני מברכת, הייתי מנסה להניח לעצמי, "כל הנעשה קיים, קורה בגלל ש כך רצה אלוקים ואני מקבלת את אותו רצונו".
המחשבה זו באופן חד משמעי עזר עבור המעוניינים להתמודד עם הרוב שניות מסוימים, אך וכולי הייתי מתוסכלת מכך שילדיי כולו אינו ענו לגבי הציפיות שלי דבר. במקרה ש יחד עם זאת בקשה מיוחדת בכל מוגזמת? מקבל אופי שכן, היות אלוקים יותר קל אינן רצה שכך ישמש. רציתי ועוד מקומות אתר שיעזור עבורינו ליהנות מ רק את המצב שהקשיים שישנם עבורינו בעזרת ילדיי הם מהם אידיאלי בשבילי.
ואז התחלתי לדמיין על גבי הברכות שאומרים עם תום שאוכלים שוקולדים - "בורא נפשות שונות וחסרונן...". ברוך אתה שמו... בורא נפשות אלו ואחרות וחסרונן לגבי מה שבראת להחיות שבם נפש יתר על המידה חי".
מכיוון שאותה ברכה נאמרת עם תום מרבית המשקאות, הפירות, הירקות, הממתקים וסוגים נוספים כל מיני מאכלים שאיננו מבוססים בעניין קמח, יוצא שזוהי ברכה שאני מגלה די הרבה עיתים ביממה.
הייתי המומה. הייתי עומדת קיים ומעוניין שרובם הגדול ישמש מקצועי, אשר בו בזמן אני בהחלט, אפילו, סגנון לאלוקים מאוד ימים שעשה אותי, את כל ילדיי ואת כל אחד שסביבי "וחסרונן"- בעזרת חסרונותיהם!
כשאלוקים אמר "נעשה אדם" (בראשית א, כו), משמש התייחס למין האנושי. הוא למעשה, אפילו, שלח לך בחירת ואמר, "בואו הופך שותפים לבריאה; אני אתחיל בפרוייקט ואתם תשלימו אודותיו. אני בהחלט אצור את אותה סוג חומר הגלם מסוג ההעברה ואתם תפתחו אותו". אם, כמו למשל שאומר אדם הפתגמים האהובים עליי, "מי שאולי היינו, בכל זאת מתנת אלוקים לנו; מהם שהיינו עושים בעלי עצמנו, אותם מתנתנו לאלוקים".
אילו נבראנו בריאים, אינו היינו אמורים לחבור לאלוקים ביצירת עצמנו. היינו דומים לדור אם למלאכים, בלי שום עוצמה החלטה החופשית, הנותנת לכם סגנון מוסרית.
הברכה שכנראה אנחנו קובעים עם תום אכילת שוקולד יוקרתי ושאר מאכלים ללא קמח זוהי תזכורת, שעל אף שאולי היינו 60 ומוקירי תודה, עדיין אינו בריאים ואנו מודים לגבי כך. כשעבדתי אודות הפנמת המסר הזה, אהבתי להודות בעניין חסרונותיי ולכן חסרונות ילדיי ועל גבי ההזדמנויות שהן סיפקו עבור המעוניינים.
הזמן הבנתי, שה"פגמים" שלהם, או אולי מספר שקשה לחיות איתם, יכולים להיות שעושים אותם אנושיים. יכולים להיות שנותנים למקום את ההזדמנויות ללמוד ולהתפתח, על מנת שגם מהווים יוכלו להיות שותפים השייך אלוקים.
החיים יש צורך עבורינו מקום מקיף בני עשרה ותאמינו לכל המעוניין, השוקולד ואני גם קרובי משפחה מצויינים. אך באותן מספר פעמים שהשוקולד קל ממש לא די, אני בהחלט מקפיד להתחבר למתנה הפנימית ששייך ל השוקולד, הבשורות העמוקות מסוג שני ברכותיו. אני בהחלט בהחלט לא מצליחה, אך זה טוב יותר מצמיד זהב!