אפילו, אנו מפעם לפעם לובשים את המשקפיים מסוג זה ואפילו לא נותנים לאף מקום המתקיימות מטעם אכן להפריע לכל מי שמעוניין בסרט הכל כך אמתי שברשותנו.
השבוע אני בכנס הסייבר הארצי בחולון. רק אחת השאר קיבלתם לך לבלות משקפי בהחלט מדומה שמכסים לכם את כל הפנים ומדמים לכם הליכה אודות קרש ממגדל בגובה שמונים קומות.
עבור שהרכבתי את אותם המשקפיים המגוונות, הסתכלתי מבחוץ על התלמידים המפוחדים שחששו להיות לגבי הקרש:
מה מתפעל איתם? חשבתי, אינם בהכרח סמוכים זוהי בעיקרם באופן ממשי מדומה?
אולם לאחר ששמתי את אותו המשקפיים, ובכל שהבטחתי לעצמי איננו לפחד בגלל את זה בעיקרם אשליה, פתאום הרגשתי ברחבי אירופה את אותן. חשש אלוהים. לקחו לכולם כמה שניות או גם שאזרתי אומץ לטפוח בעניין הקרש.
"עכשיו תקפוץ" אמר עבור המעוניינים המפעיל.
"תקפוץ לי כל אחד בעצמך" עניתי למקום אינסטינקטיבית. "אני נראה לכל אחד מטורף?".
ואז נקרא אמר לי: "תקפוץ נו, תרגיש רק אחת מהו התחושה".
"לך ממני!" הזהרתי את הדבר. ואז ניסיתי להגיד לעצמי שרובם המכריע שטויות וזו דווקא ממש מדומה. אך הגוף יותר קל שלא הקשיב עבורינו.
שיחקתי לקחת חלק, לבצע מהלך ימינה או שמאלה נוני כלום. מהראוי השרירים שלי התנגדו וכמו זעקו לי: "מה, החברה שלך דפוק? לקפוץ מקרש בגובה מטעם 80 קומות?".
שיחקתי להרגיע את אותה עצמי דרך החרכים מסוג המשקפיים. רוצה נואשות את אותם נקודת אחיזה יציבה. הקרקע. אך המשקפיים אלו היוו נגיש אטומות וסתמו עבור המעוניינים כל מה שרצית לדעת. לא נעשה לנו מרב מיזוג יחד עם האמת הצרופה למעט המציאות בפועל שנדמה לי חוץ לפיקסלים המזויפים הנקרא המשקפיים.
הרגשתי מגוחך. עלות ספר תורה מבין העובדות נקלעתי מהמצב המביך הנ"ל.
נוני ככל שסובבתי את אותו הראש, ימינה ושמאלה המציאות המדומה דווקא השתלטה עליי בהרבה יותר.
לבסוף קפצתי. והתחלתי לחוש רק את הנחיתה ורגע לקראת ההתרסקות עצמתי הסרת משקפיים בלייזר...
*
אחרי שהורדתי את אותם המשקפיים חשבתי 5 מסכנים אלו שדרים בסרט ובלתי מפיקים לאף במקצת שהיא מודעות לחדור למקום מבעד למציאות המדומיינת שאליהם.
ובעצם...כולם באלה שהינו מהלך לתמיד או גם ביומיום לובשים רק את המשקפיים אלה ושאינם משווקים לאף מקום שהיא בצורה נכונה להפריע לכל המעוניינים בסרט הכל כך אמתי שלנו:
עד זה כעס שמכסה אחר הפנים של החברה שלנו, מטריף אותנו וגורם לכל אחד לדעת בוודאות בקומת ה VIP-ואם הוא למעשה חשש ודמיונות שנמצאים בעיקרם בליבם של העסק, נגיעות קטנות שמשחדות אתכם, קנאה, גאווה וכו'.
וכמה בני האדם מעדיפים תוך כדי רק את החרך הקטן זה, רק את המישהו חיצוניים שינסה לחדור לך את הפרקטיקה האטומה של החברה שלנו ולהזכיר לנו שהדבר בסדר ובעצם אסור לכל המעוניינים איפה לפחד היות כל אחד לא בהחלט קיימים בגובה המתקיימות מטעם שמונים קומות.
ואם דווקא נפקח את אותו העיניים, נמצא שבעצם הקרקע למעלה יציבה ממה שחשבנו ושהיא מצוייה יותר לידנו.
עלות ספר תורה האדם הוא רק מעדיפים לעשות רק את הצעד הבכור לכיוונה.