על מה ראוי אסון כדי שנתאחד?
עת חמישי, לפני ל"ג בעומר, נעשה זמן שמח מאוד במשפחה של העסק – האופשרין, התספורת הראשונית הנקרא נכדנו בן השלוש. המנהג שלנו אנו לא לגזור את אותו שערו שהיא ילד או לחילופין אשר הוא עובר להתגורר לגיל 3. משפחתנו התאספה לרגל האירוע. לראשונה בחייו, חבש מיכאל הקטן כיפה ולבש ציצית. משמש ליקק דבש הצלחת עוגיות בצורת סמלים האלפבית. אביו ציטט ביחד איתו איזה סכום פסוקי מקצוע. ואז גזר אנו מבני המשפחה קווצת טיפול נוחה.
משפחות רבות נוהגות לגשת להר מירון לשפר את אותן האופשרין, נוני משפחתנו בחרה לעשות זו קרוב אל הבית, בירושלים.
למעט השנה האחרונה ומגבלות הקורונה, עשרות אלפי כל אחד, עפ"י רוב 10% מאוכלוסיית מדינה ישראל, אורחים להר מירון בל"ג בעומר. המועד מציין את אותה ימים פטירתו המתקיימות מטעם החכם מהמאה השנייה, רבי שמעון בר-יוחאי, בעל הדירה כמחבר ספר הזוהר, ספר הידע ששייך ל הקבלה. ארגוני, ספרדים וצעירים כמעט מכל זרם של יהודי דתי ניתן נמשכים לאווירה החגיגית והרוחנית, והם נאספים בהמוניהם לקבר רבי שמעון, המשקיף על אודות נוף מרהיב מתחילה הר בגליל. בכלל הארץ, ל"ג בעומר נחגג על-ידי הדלקת מדורות, לזכר האור המסיבי שחשף רבי שמעון בר-יוחאי מחכה מול הטבע.
אף שבעלי ואני אינה נסענו למירון, לצורך שהלכנו בלילה ביום חמישי צפינו בשידור ישיר מהחגיגה. ראינו את כל הרב מסוג תולדות אהרון יושב לגבי במה, כשעשרות אלפים רבים של מעודדים בעניין ספסלים מקפצים במהלך קצב המוסיקה, והמדורה בוערת ליד הבמה. החרטום שאני גרה קרוב באופן מיוחד לקהילת תולדות אהרון במאה שערים, האמת הצרופה? שאינני מרגישה קרובה אל עורך הדין במיוחד. אינם שייכים למהות יהדות לדוגמה שלי. התבוננתי שהינם חוגגים למשל צופה מתוך הצד בכל אירוע של פרחים.
ביום אחד שישי משנתם התעוררתי לשמע החדשות המרות – 45 הרוגים במירון, נרמסו למוות במעבר הצר שליד המדורה המתקיימות מטעם תולדות אהרון. התמלאתי הלם וצער. קראתי באובססיביות את כל המעודכנות, כאילו מידע נלווה עלול לאפשר לכל המעוניין להבחין בהרבה את אותם הטרגדיה.
ואז נתקלתי בכותרת שפילחה את אותן לבי:"פעילי החילוץ מדברים היות הטלפונים הסלולרים המתקיימות מטעם הנפטרים מצלצלים חסר הרף שיש להן שיחות מאמא". הייתי אמא לילדים. יכולתי להזדהות עם האימה שהיא אותן אימהות מוטרפות מדאגה המתקשרות ושוב לילדיהן בשעה שהטלפונים הסלולריים מצלצלים בכיסי הגופות, כשהחיים שאותן אימהות העניקו להן מיד נטשו אותן. פרצתי בבכי.
בין השנים 10:08, הגיעה פניה בקבוצת הווטסאפ השכונתית של החברה שלנו, שילד מטינק, ניו ג'רזי, שלומד בישיבה "שעלבים", נעדר. אמריקאי? יהודי ציוני מהסוג שלי? הטרגדיה זו גם הכתה עוד ועוד קרוב לבית.
5 דקות מעתה והלאה מאמר בתיה, ביזנס ושכנה, בקבוצת הווטסאפ:"הבן שלי כרגע חזר ממירון. זה אמר שחבריו נשאו החוצה רק את גופות הנפטרים". קניית ספר תורה בן ה- 17 הנקרא בתיה התייתם מאביו בתאונת טביעה לקראת הנה ה שנה אחת. הבנתי שבנוסף בנושא המתים והפצועים, אלפי צעירים יסבלו בשנים האחרונות מטראומה בגלל ממפגש כה לא גדול בשיתוף מוות אלים.
התקשרתי לבתיה. זו גם נודעה מודאגת עד כלות בדבר בנה של תחום עסק קרובה שנעדר (מערכת הטלפונים קרסה, אז מרבית הניצולים אינה יכלו ללכת הביתה). בערך כמה זמן רב להבא משמש אותר. הנו שימש על אודות אוטובוס, נטול החולצה, כיוון שבמירון נקרא השתמש בתוכה בכדי לכסות את אותה פניו מסוג הילד המת שלצידו.
וכו' דקלמתי פסוקי תהילים על מנת הילד מטינק, כשהגיעה ההודעה שלי שגופתו אותרה.
בעזרת חזר מבית מגורים הכנסת והודיע לנו שילד בן 13 מירושלים שמשפחתו עלתה לכאן מניו ג'רזי חסר. מעתה ואילך גילינו שגם הוא למעשה מת.
שיחת פלאפון הודיעה לי שאברמי ניבין, בנו בן ה- 21 שהיא הרב אריה ניבין (השתתפתי בסדנא ממנו לצמיחה אינדבידואלית במהלך שנתיים), נפצע במירון. אברמי הוא למעשה חתנו מטעם הרב זמן גבוה גלזר מ"אש התורה" ואשתו לאה. מהר התקשרתי ללאה.
כשהיא יושבת בתוספת ל מיטת אזור החולים מסוג אברמי, זאת סיפרה עבורינו שהוא עמד בתחתית הרמפה הרטובה והחלקלקה בה נפלו כמה מאות אתם זה אודות הוא למעשה. כשהוא לכוד תחת ערימת גופות, הוא שמע גבר (או ילד?) תחתיו צועק "רד ממני! הייתי אינן עשוי לנשום!". אבל אברמי אינה מסוגל נהיה לזוז כיוון משקל העובדים שמורכב מ. זמנים מעתה והלאה זה שמע את אותם כל מי שמתחתיו נושם את אותו נשימותיו בעת האחרונה.
אף הטראומה, אברמי אינן שבר אף עצם ובכלל לא נפגע נזקים פנימיות. יחד עם זה, המשקל שנשא הוא צריך נהיה מאוד כבד, שהוא מחץ את הטלפון הסלולרי מתוכם.
לאה גלזר, שעזבה את אותם המדורה של תולדות אהרון כרבע שעה לצורך האסון, סיפרה עבורנו שיהודים מכול קצוות הקשת הדתית היוו שבו. "רבי שמעון בר יוחאי מסביר בדבר אחדות", היא סיפרה. היא הזכירה עבור המעוניינים את אותם הסיפור מהתלמוד: בשביל להינצל מגזר דין מוות מטעם הרומאים, התחבאו רבי שמעון ובנו אלעזר במערה במשך 12 שנה, כשהם ניזונים מפירותיו מטעם עץ חרוב ושותים ממי מעיין שזרם במקביל ל המערה. לאחר מותו מסוג הקיסר וביטול הצו, כשהם יצאו מהמערה עם תום שתים עשרה קיימת המתקיימות מטעם למידה עומקיה המיסטיים המתקיימות מטעם התורה, ראה רבי שמעון איכר יהודי חורש את כל שדהו. מבטו החודר והביקורתי צרב את אותו האיכר האומלל שעסק להם לתומו בתהליך עבודה יומיומית. להבא שמע רבי שמעון קול מצד השמים, "האם באת בשביל להשחית את כל עולמי? שוב פעם למערה". שנים בעתיד הקרוב יצא יאריך רבי שמעון, נוני בעזרת הבנה מתחלף לחלוטין – הבנה מלאת חיבה טובה יותר, באתר השוואה ותחושת עליונות.
"מדורות ל"ג בעומר", סיכמה גברת גלזר, "הן מדורות ששייך ל חיבה, אינו מדורות שהיא בקורת ושיפוטיות".
ואכן, מדינתנו הגיבה לטרגדיה באותה אחדות שכנראה אנו רואים משמעותית רק בעיתות קרב. כל אחד מאוד לא מעטים התייצבו לתרום דם או אולי על מנת בדרך זו שרבים נשלחו פעם נוספת בשל ההצפה. בכפרים בצפון הארץ, בא עם כפרים ערביים ודרוזים, הציעו מזון להמונים המנסים לחזור לביתנו ממירון, לדוגמא נוסף על כך אזורים לינה לצרכנים ממש לא הצליחו לחזור לקראת שבת.
בין השנים 14:05, בעודי המומה מהאסון, העברתי הלאה מייל שהופיעה באחת מקבוצות הווטסאפ שלי וזו לשונה:
בוקר עצוב כמו כן לכולם ידידים -
אמר הנביא ירמיהו:
"מי יתן מקצועי את המים ועיני מרכז דמעה ואבכה הזמן שלהם ולילה אחר חללים בת עמי"
הבה נדליק אנו היום בבתינו נר נשמה לעילוי נשמת הרוגי הר-מירון.
נוסף על כך עד ממש לא חושבים, אינו חשובה עמדתנו/דעתנו שלכם או השקפת עולמנו הפוליטית / הלאום או שמא הדת בגלל האסון.
את אותו כל אלה נשמור למשך שבוע או אולי חודש או אולי יותר, אנחנו בהתאם ל דרכו .
אבל חיי האדם, עת שישי, ל"ג בעומר תשפ"א,
אנא הדליקו נר נשמה כל מי, והפיצו כמעט לכל המחוברים לכאן.
עירית שרון, קיבוצניקית , שמאלנית, ממעברות
אישה אותם אולם אינם שייכת למהות היהדות שלי – והוא לא לכך של הנספים בהר מירון – אך היא הושיטה יד, גברה על חילוקי הדעות, ובנתה גשר העולה מעל כל היריבויות.
עם השיג את אותו הטלפון השייך עירית שרון מ- 144 והתקשר אליה. הנו הציג את אותם אייפון שלו כחרדי מירושלים שקרא אחר ההודעה שלי לעוזרת. הוא סיפר שלה שהוא קיבל את אותה הצעתה להדליק נר. עירית הופתעה. "איך זה אליך הווטסאפ שלי?"
הצטרפתי לשיחה ואמרתי שהינו הופץ בווטסאפ ושהעברתי אודותיו אף לקבוצות שאני חברה במהלכן. אמרתי לרכבת התחתית, "אני אישה חרדית שגרה באזור העתיקה בירושלים. אני ימנית בהסתכלות על פוליטית ודתית, ויש לא מעט לנו אמונות ודעות חזקות בעיקר, נוני – "
זאת עצרה את העסק, צחקה ואמרה, "גם אני בהחלט כמוך! יש צורך לנו אמונות ודעות חזקות ביותר, רק לכיוון השני".
"והנה את אותה אחותי", אמרתי בשבילה.
"ואת אחותי", השיבה.
אודות מה נחוץ אסון למען שנתאחד?