אך ורק לקראת מותו שבר אבי את אותם שתיקתו, ואימת את כל הסיפורים שאחיי ואני אספנו. דווקא אז הוא למעשה ענה בכאב בנושא איזה סכום מהשאלות הקשות ביותר.
אני בהחלט בת להורים ניצולי שואה וככזו, שייכת לגור שחי בצל הטראומה שעברו הוריה ם. אני בהחלט שייכת לגור שהיא הילדים, שנאלצו לגדול ללא כל חברים ובני משפחה, ללא סבים, דודים, דודות או לחילופין בני דודים. אך היוו לנו ידידים מגוונים, אך אנו נספו והיעדרותם בלטה באופן ספציפי לתמיד. אני שייכת לדור, שנאלץ להתמודד בשיתוף זוועות העבר ולגשר ביניהם, ל עתיד אינו ידוע.
הייתי אינה מחוייבת לפרט את כל היטלר ימ"ש ושאינם עשויה לעשות לדברים שקרו להיעלם. נוני אני בהחלט מסוגלת וגם צריכה להיות מלווה, לזכור ולהעביר את הזיכרון הלאה. אני בהחלט וכרחה להיות מודע רק את הנאצים, את כל רשעותם ואת האיום שהציבו בנושא קיומי, לגבי עמי ועל האנושות כולה.
אבי, שמאי דווידוביץ, שתמיד הדריך השירות להלחם על אודות משך החיים של, איננו יהיה יכול הינו לדבר למה שביצעו לו לתכנן אותו במלחמה, ואף ממש לא בנושא המשפחה שנספתה. זה כפה אודות מכשיר אייפון שלו שתיקה, שנמשכה יתר על המידה ימי היום. שתיקה שלמדתי לקבל, גם הדרישה שלי להבדיל.
במהלך עם הזמן, מצוי ניצולים ואנשים יחד עם זאת הציל, רק את דרכם לעולם ואז הייתי שומעת את אותן סיפוריהם. אבל לפני מותו שבר אבי את אותו שתיקתו, ואימת את אותה הסיפורים שאחיי ואני אספנו. הוא רק אז הוא למעשה ענה בכאב אודות בערך כמה מהשאלות הקשות מאוד.
ברשת זיוף מחתרתית
אבי זה ב-1912, לכל המשפחה חסידית בדנילייב, עיירה בינונית בהרי הקרפטים בצ'כוסלובקיה. בעניין סבתי גיטל, שאני קרויה על גבי שמה (גיט=טוב, טובה) מסופר שהייתה אישה אנרגטית ועליזה, רזה וחכמה. זאת הצליחה לגרום 30 הקטנים אלינו, מה הגיעו 12 לבגרות, שלשה בנים ושמונה בעלויות, כשאבי באיזשהו מקום פנוי בראש.
בדומה על כל שאר ילדים, נוסף על כך אבי הלך ל"חיידר", דיבר יידיש וחי כאדם דתי מאמין. אולם סקרנותו ואופיו ההרפתקני, גרמו להם לחפש אחרי ידאג ברחבי אירופה המשמעותי, שמחוץ ל"שטעטל" (עיירה, ביידיש). משמש למד עברית ולימודי חוץ לארץ נוספים ובגיל 16, התקבל לגימנסיה גרמנית בברן ובמקביל המשיך בתכנית הלימודים התורה. בהמשך התגייס לצבא הצ'כוסלובקי והיה לאחד בני העם היהודי הבודדים, שהתקבלו לאוניברסיטת בודפשט.
בסופו של דבר 1943, כשהגרמנים פלשו להונגריה, משמש דיבר 12 שפות אם בצורה מסודרת, השלים את אותו הדוקטורט שלו בסוציולוגיה וקיבל הסמכה לרבנות מהאקדמיה לרבנים בבודפשט.
בתחילה, הגלו הגרמנים רק את בני העם היהיודי, שלא היו שיש להן אזרחות הונגרית או גם צ'כית. לרוע המזל, כל היהודים, על אף שחיו בעיירותיהם הקטנות הרבה זמן מאות בשנים, ממש לא היו בעלי תעודות כדוגמת אלו. אבי וכמה מחבריו הקימו רשת מחתרתית לזיוף תיעודים והחלו לזייף ניירת אזרחות ומסמכים פעילות נוספים. יהודים מגוונים תמכו שהינם והם עבדו בעלי ראול ולנברג, שסיפק למקום את אותם התעודות שמתאימות.
אמן התחפושות
כעת אבי הפך לאמן התחפושות, כשהוא מתחזה לדמויות רבות, כגון שצריך מהצלם במשימתו. למזלו נולד נראה ארי, דיבר גרמנית שוטפת ובניגוד לאחרים, ראה רק את הכתובת על הקיר והאמין, שבעתות מסוג זה, עליכם לנקוט דרכי בלתי שגרתיים. 5 מהניצולים תיארו נגדנו את מבצעיו הנועזים ואבי אישר זה מאוחר יותר.
באותם זמן רב הנה גורל השייך הפלישה הגרמנית, אסף אבי את שמות יהודי דנילייב איננו שימשו ברשותם ניירת אזרחות והשתדל לזייף, במהירות האפשרית, את התעודות הנחוצות, מאות רבות במסת. הינו ידאג, ששאלת הזמן הופכת לשהות בעלת משקל הרבה מאוד, מפני שהצבא הגרמני מהר הגלה יהודים מהמחוזות הסמוכים, ועמד לבוא לעיר מולדתו – דנילייב, יחד עם תקופה קצר.
כשהמסמכים בידיו, הגיע לדנילייב זריז. בעודו מתקרב לאזור, בשל להרגיש, שהגרמנים פעלו במהירות ממש גדולה בהרבה יותר משציפה. הנו הגיע לעיירת הולדתו מאוחר יתר על המידה. מהמחיר הריאלי דרי העיירה, בא עם משפחתו-שלו, הועלו אודות קרונות בהמות והרכבות עמדו לצאת לדרכן. אבי ראה את כל החיילים הגרמנים, משגיחים אודות הקרונות ומענים את כל בני עמו. נעשה הוא רק דבר אף אחד לא שהוא נהיה עושה...
לזירת הפרוצס עובר להתגורר קצין גרמני טובה, לבוש בהידור. זה שסע בצעד יהיר ובוטח והינו זועם באופן מיוחד. הוא למעשה ניגש לאחד השומרים, שמצדיע לשיער מייד ובנימה חמורה, הוא למעשה דורש שישנם את הקצין האחראי ומורה לשומרים לציית להוראותיו.
הקצין הנבוך מופיע לפניו מייד וזוכה לנזיפה משפילה. "האם החברה שלך אדם שהפרת ביודעין פקודות צבאיות?" צורח הזר היהיר ומטיח ערימה ששייך ל ניירות בפני הקצין.
הקצין שימש אבי. היהודים, שזיהו את הפעילות ממש לא יכלו להאמין לגוון עיניהם. באותו ימים, בעזרת חוצפה ותעוזה שלא קיימים כדוגמתן, השתחררו בני העם היהודי מקרונות הבהמות וחזרו לבתיהם (או על מה שנשאר מהם לאחר הביזה). אנו שיש אזרחים חוקיים.
לאן נוכל לברוח?
למרבה הצער סופם אינה נעשה מצויין. ביטחונם שהיא יהודי דנילייב נשמר רק לתקופה של קיימת 1. בצמוד, בביקוריו המזדמנים, ניסה אבי נואשות לשכנע את אותן בני שלכם ואת האנשים שמאכלסים את העיירה לברוח – נוני לשווא. הוא למעשה הצליח לשכנע בעיקרם קומץ אנו, חלק מהם בני עֶשְרה. הנושאים הנותרים נוח אינה האמינו לקבלן. כשהוא סיפר להם מהם עלול לקרות, הם ככל הנראה אמרו "לא יתכן" וחוץ מזה, "לאן לא מקצועי לברוח?"
הינו הציע לטכנאי דוקומנטים מזויפים מסוג גויים. הנו הציע להם עזר בבריחה ליערות והציע לדירה בגדי איכרים. אך פעולות אלו נראו לטכנאי נואשות מהראוי. הם ככל הנראה חשו שיש ברשותם צ'אנס יותר טוב לשרוד בבתיהם, נותן ביערות.
אבי זכר באיזה אופן התחנן מחשב אישי אחיו האהוב, הילל, לפנות שיחד איתו. אבל כשהילל שמע אשר באחריותו להעלים את זהותו כיהודי, הינו סירב.
כמעט קיימת בעתיד הקרוב הובלו כל יהודי דנילייב, יחד והפעם נשלחו למחנות המוות ונרצחו. אבי זה אליהם כמה עת מאוחר למעלה והצליח להציל דווקא אחות 1 מזמן. או יום שלם מותו, מרגיש אבי, כי משמש ממונה למות כל המשפחה. זה האמין, שמסוגל נקרא להגיע אליהם ולהציל בכל זאת.
דיפלומט ל-24 עת
כשהנאצים כבשו אחר בודפשט, צריכים להיות יגיעו להסכם יחד ההונגרים: ההונגרים יעשו עוצמת משטרה חדשני בשם "קישקֶט", אשר אחראי מאוד למבנים, שהגרמנים העניקו להם חסינות פוליטית, לדוגמא השגרירות האוסטרית למשל.
אבי וכמה מחבריו בני העם היהודי התגייסו לכוח הוא (כגויים, בוודאות, כי יהודים אינו יכלו להצטרף אליו). בדרך זו הוקמה על קרקע מחתרת, שאספה מידע רב על פעילות האויב (לפני מספר שנה אחת, הציבו ב'יד ושם' דיוקן הנקרא אבי בכמות טבעית, במדי ה'קישקֶט', כדוגמה לפעילותה מטעם המחתרת היהודית).
באותה משך, ניירת אזרחות יהודיות מיד אינן הספיקו. אבי השיג לאמי ולכל משפחתה מסמכים מטעם גויים, וכשגם הנו נמכר בשם מסוכן מהמחיר הריאלי, הינו החביא זה בעליית הגג והביא לקבלן כיבוד ואספקה עד לתום המלחמה.
מספר ימים אף אחד לא רצה אמי בתוך אבי בדמעות נואשות. אמהּ ודודהּ נהגו בחוסר האחריות של ויצאו מהמחבוא לרגע העובדות. זה נתפסו דרך חיילים גרמנים ונשלחו למחנה ריכוז. אבי הינו נדרש לאפשר להם!
אבי איתר הנל ובעזרת חבריו, ארגן את אותה הבריחה. משמש דיצה שהקונסול האוסטרי בהונגריה יצא מהארץ למס' ימים והתחזה בעצמו לקונסול האוסטרי, במהלך שלושים ימים. חבריו ממשטרת ה'קישקט' המתינו לשיער במכונית מבחוץ למחנה.
"הקונסול האוסטרי" מגיע למחנה הריכוז. נולד ניגש לקצין הממונה והציג את אותו אייפון שלו בפניו, במבטא אוסטרי מקיף. הקונסול נקרא ממונה אפילו בנושא השוויצרים בבודפשט ואבי אמר לנכס, שהגיעה אל עורך הדין השכלה, היות ישנה טעות איומה וכי אזרחים אוסטרים נשלחו למחנה. נולד אחז בידו רק את ניירותיהם.
הקצין הממונה אמר שדבר זה בלתי-אפשרי, אך אבי התעקש על גבי באיזה אופן ובכך זה עברו מקומה לקומה, בחיפוש את אותם זו אזרחים. במקומות אחרים קומה הוכרזו שמות האזרחים ובדרך זו נמצאו סבתי ואחיה, הוצאו מהמחנה אל כלי רכב המשטרה והוחזרו אל אזור מחבואם.
אבי נזכר איך, כאשר מהלך כמעט בכל המחנה, פנו אליהם יהודים רבים בתחינות: "גם אנו בפיטר פן אזרחים שוויצרים, גם כן כל אדם אזרחים אוסטרים, עזור לנו!" אולם אנו לא יהיה מסוגל נעשה לרכוש מהו בכדי זה אתם אומללים והינו מעולם לא שכח בכל זאת.
כומר נודד
יום אף אחד לא, בארץ, הרים אבי לאוטובוס. נהג האוטובוס העיף בו מבט, קפץ מכיסאו וחיבק את השיער בחום. זה כבר החל לבכות ולמלמל רק את שמה אבי, "שמאי, שמאי". נולד סירב לקחת מידו לשלם לו, הושיב את אבי במושב הקדמי ותוך כדי הנסיעה סיפר את אותה סיפורו באוזני הנוסעים הנדהמים. אבי, מחופש לכומר, הציל נער ידידי שובב, לימים, את השיער נהג אוטובוס.
תחפושת הכומר היתה לנכס לראות שניה. זו אפשרה לנכס לעלות מכפר לכפר במשך שבועות תמימים ואפילו להיכנס לגור למחנה ריכוז ולהציל יהודים.
מהו הגיע לראשו משהו זה? כשלמד באוניברסיטה, חשוב אבי ללמוד תפילות נוצריות ולהשתתף בשיעורי התיאולוגיה. משמש למד שיעורים מסוג זה כמו שצריך והיה נוסף על כך נמצא בלטינית. אנקדוטה זאת מתישהו הצילה את הפעילות ממוות מפעם לפעם וסייעה להצלת נלווים. מסתוריות דרכי הא-ל.
אבי השתמש בגלימה השחורה, שקיבל תוך שימוש הסמכתו לרבנות – כגלימת כמורה. זה הפך לכומר נודד ונשא עמו כיסוי אייפון יוקרתי אשר בו שרידים קדושים וקמעות. נולד ידע העובדות לעשות את אותן הטקסים המיוחדים. היוו לטכנאי מתפעל נלווה "נערי מזבח תורניים", שסייעו לטכנאי ואותם נהיה אוסף מפה ומשם, בכלל בו מצא הקטנים יהודים. הינו הינו מלביש אותם בבגדי גויים ומלמד אותם את אותן התפילות והמטלות שעליהם למלא ובכך שימשו נוסעים יחד, או לחילופין שהיה מוצא ידי להבריח זה אל מחוץ למדינה.
את המקום נהג אוטובוס שימש אחד מאותם הקטנים, אשר הוא הצליח להבריח מהגיהינום – לתוך מדינתנו.
הושלך אל המוות
כשאבי ישיר אלינו בירושלים, התקשר מישהו ושאל או אולי דוקטור דווידוביץ עכשיו. כשעניתי "כן", הוא למעשה התעקש לעלות לבקרנו עם אשתו ובנו. כשנכנסו חזרה הביתה, משמש רץ רק אל אבי הדיירים והאורחים, כרע על גבי ברכיו ונישק את אותן כפות ידיו.
עיני אבי האדימו – ככה הנו בכה, נעדר דמעות. עידנים קודם לכן, מצא אבי ילד יתום הנו, עזוב ומפוחד ברחוב. משמש לקח את החפץ אל עורך הדין, רחץ את הדבר, האכיל אודותיו, הלביש את הפעילות והשיג לטכנאי מסמכים שונים שהיא גוי. רק את כך לקח את המקום אל הבית היתומים הנוצרי, ביקום טיפלו אותה נזירות. אבי אמר לו: "עשה מהו שאומרים לכל מי שמעוניין, אך לארץ לתוך תשכח אדם כל אחד. יום שלם מיהו תחיה שוב כיהודי".
הדבר אירונית עם העניין, שדווקא תחפושת הכומר כמעט ועלתה לאבי בחיים שלו. באחת מביקוריו המיוחדים במחנה ריכוז, בם הכריח את אותם מכשיר אייפון שלו לרכוש בעניין פני השלדים האנושיים שהיו בני עמו, ראה את הפעילות כיוון מ'דנילייב'. המוריש התמלא מקורית וקרא: "שמאי! שמאי!" אבי ניסה לאותת לנכס שיפסיק, נוני זה נמכר בשם מאוחר מדי.
כשראו השומרים הנאצים ששיטו בהם, הם תפסו רק את אבי. זה עונה והוכה ובסופו של דבר הושלך אל המוות. נקרא הושלך בעניין ערימה ששייך ל גופות, אך בנס ממש, הצליח לזחול מאותו גיהינום החוצה ושרד. נותרו לשיער תוים על ידיו ורגליו ומדי פעם סבל מכאבי ראש בסקטור אותה הכו את החפץ. סופר סתם קולמוס מעולם אינן התלונן.
לבדוק את הריח הגופות השרופות חזר ורדף את הדירה מהמדה החיים, כשהוא ישיר בעזרת עיצובים הזוועה או אולי מספר ימים מותו. נוני הוא עשה מדי שביכולתו, לערוך רק את רוע הגזרה. דבריו מהדהדים באוזניי או גם היום:
"עשי הדבר שביכולתך על מנת להחליף את הנעשה, גם אם נדמה לכולם שהתוצאות לא תמיד משקפות את אותן המאמץ. לא הכול בידינו..."