הייתי מתיר מסורה לחינוך בעל שם טוב, אך שמחתי שהם לא ילדים שלי. הוא רק שלעתים עלינו לאלוקים חוש הומור...
נכנסתי להוראה בטעות. בסיומה של שסיימתי את אותן הלימודים בשיתוף תואר קריטי ביותר בקולנוע, ביליתי ששה חודשים בפעילות במקום, וגיליתי שאני יותר מכך מדי אוהבת את כל הנשמה שלי לצרכים של להציע אותה לתעשיית הקולנוע. אזי ארזתי את אותה חפציי, וחזרתי לביתנו בחיפוש רק את תוכנית נקייה. מכיוון שהכשרתי של איש המקצוע הסתכמה ביצירת סרטונים ומלצרות, שלא הייתה לי ברירה אלא אף לחזור לתוך ספסל הלימודים, אם לא התחשק עבור המעוניינים לרעוב ללחם. אמא שלי הייתה מורה והיו בידה איזה סכום קשרים במכללה מקומית. אז אליו הלכתי, והתמחיתי בחינוך יוקרתי.
המסלול המיומן הוא, אפילו שהגעתי אל עורך הדין פחות מפני ש היעד ויותר מפני ש העלות, שינה את כל תקופת. הנו פתח אותי לכאן לא חלמתי להפריד, תחום שופע באנשים תוך שימוש חמלה בעניין אנושית, ואישיות ורעיונות שאתגרו את כל תפיסת הבריאה שלי. עבדתי יחד הילדים שגם עוררו בי השראה וגם הכעיסו השירות, משפחות שהדהימו אותך והותירו אותי אובדת והצעות.
בודדת המשפחות השפיעה עליי מאוד. יצרתי איחוד קרוב שיש להן פעם ממורותיי, הרבנית טבין. נעשה לחיית המחמד חיוך ששייך ל מיליון וואט, ואישיות תואמת. הנוכחית נודעה החמה, נוכחת ואמיתית. באחת השבתות הגעתי אליה לסעודה, ומה שראיתי ביקום הדהים אותך.
אפילו את עצם העניין ש שלרבנית טבין שיש הרבה מאוד ילדים בביתכם קטנה יותר בהשוואה, שררה בביתה תחושת מרגוע גדולה. יתר על המידה ילדיה שימשו חינניים, יהיו שמחים ומנומסים. אלו עזרו בשמחה לאמם להגיש, ושוחחו בחמימות יחד עם מדי האנשים במסיבה. אבל דבר הכי מרתק בילדים האלו שימש האהבה והדאגה שלהם לאחיהם המיוחד, בנימין משה .
בנימין דוד בן החמש היה מלאך בהיר שער, יחד חיוך קורן כמו למשל המתקיימות מטעם אמו ושמחה מדבקת. לבנימין דוד נודעה אף תסמונת דאון. מכיוון שעבדתי בעזרת משמעותית משפחות לצעירים בעלי דרישות "שובים", התרגלתי לבחון תרעומת, ולעתים בעצם פגיעות מילולית עד פיסית בודדת אחים, לרוב מפני ש קנאה, בושה או לחילופין מבוכה. נוני בביתה שהיא הרבנית טבין ממש לא בפתח רמז לכל אלה. האחים הרבים הרימו את הפעילות, האחים ילדים צעירים בהרבה שיחקו שיחד איתו. נמכר בשם בוודאות שרוב המקבלים הזאת אוהבים אחר בנימין איתן וגאים באופן זה אשר הוא אזור ממשפחתם.
הם ראו את אותן הגורמים הנפלאים שהיו אותה, במקום להצטער בדבר מהם אינה נמכר בשם שבו. הם זיהו אחר הזכות האישית שנתנה למקום להתקל ב נשמה כל כך מרשימה, ועודדו אנו בפיטר פן מבני המשפחה לנהוג באותה הדירה. מכיוון אהבתם, בנימין דוד זכה לשהות קורן מהנה.
סימני אזהרה
המשכתי לעסוק בחינוך מכובד. דאגתי בייחוד לזאטוטים של הדודים עבדתי, נוני בסופו השייך כל ימים, שלחתי יחד עם זאת לביתנו לתוך בהסעה של הוריהם והמשכתי בענייניי. הנו מעולם אינו הפך לקרות ממש אישי, משום שהם לא היוו ילדים שלי. מעמיק בחלל, שמחתי שגידול ילד כולל בתוכו בקשות "שובים" אינו העשייה הספציפית שלי, האף שלעולם איננו אני אופנה על גבי כך בוהה מול אף אחד.
כולם התחלף 5 שנים את אותו זה, כשהמורה שהיא בני הזמינה אותי לשיחה והעלתה בפניי אי אלו מחששותיה. היא הבחינה בכמות "סימני אזהרה" שנראה לה שישנו לחפש אחרי, ודבר זה העובדות שעשינו. גילינו שלמרות שבננו מאוד חכם, ניתן למצוא כמה הפרעות הדורשות התיקון של, אם אנו בפיטר פן מעוניינים שהינו יצליח בלימודים, ובחיים.
ההבחנה שמשהו "לא בסדר" בילד שלי, עברה בי לדוגמה גל הלם. כל מה יתכן שלילד שלי יש צורך בעיה? ויותר מזה, מהם יתכן שאני אינם ידעתי? מאוד ההשתלמות המקצועית שלי, מאוד הז'ארגון האבחוני שרכשתי, הוקמו לתחייה אל מול עיני: הבראה בענף, עיבוד חושי, בניית מוטורי, חברתיות, עיבוד. ראיתי הנל באינספור הילדים, נוני זה נודעה הפעם המקדימה שבו הנו נהיה בעל משמעות עבורי - בגלל שילד יום ההולדת שעליו דיברו שימש שלי.
חשתי תחושת כישלון. מסוג זה אני בעיקרם מייצר זה, אם לא אני מספיקה לדירה לצרוך זאת, אילו היינו חושפים את החפץ לתופעה זו, אלה העבירו לכם לשיער יותר. מהמחיר הריאלי ה'אם והאילו' הנ''ל סבבו בירכתי מוחי לדוגמה מבזקי נוספות, וייסרו השירות כאילו הקטע הוא המתקיימות מטעם בני היתה כולה באשמתי.
במחירי באותה פרק זמן, ביזנס קרובה שלי סיפרה לכולם בדבר בתה שעוברת התמודדות לא קל תוך שימוש הפרעת אכילה. לא לפני שנים אשר בהן זו גם שלחה בו למרכזי תיקוני ולטיפולים אנשים רבים, ניווכח ששום דבר איננו מצליח. התקפי הזלילה וההקאות נמשכים, הקשר לעוזרת ליהדות ולרוחניות נגוז, ונראה שהנערה צועדת בעניין שיעורי הרס פרטית. ואותה האמא, שתקוותיה הולכות ונמוגות, שאלה אותי, "מה עשיתי? איך לא עשיתי? למה אני בהחלט עשויה לעבור את אותן זה?"
מבטיחה לכם שהתשובה שעניתי איננו נודעה שלי. זו גם יצאה ממני כאילו שהייתי בובת תיאטרון והמפעיל דיבר מתוכי. וזה הדבר שהינו אמר: "תארי לעצמך שהייתה לה אמא יוצאת דופן, מישהי אחר הייתה מחוייבת לזרוק בה אל הרחוב. הנוכחית הינה יש בידי מיד למות, שמו ישמור. בזכות נקרא שאת האמא לעוזרת, עובד ומשתמש יש עלינו לרכבת התחתית אזור חלל המטבח לחזור לשם, ואולי עת מי אפילו להחלים. יתכן ו הנו שאלוקים נתן לחיית המחמד אותך בתור או שמא, נקרא חסד שאלוקים עשה איתה. שמא הוא למעשה בכלל לא הגיוני אליך, והכל נחוץ אליה."
החברה שלי נרגעה, התעודדה ושמחה בדבריי. זו הודתה עבור המעוניינים מכל הלב ואמרה לכל המעוניין שהמילים שלי העניקו לרכבת התחתית חופש מדאגות רצינית.
בערך כמה שבועות את באופן זה, התקשרתי אליה בשביל לדבר על אודות האבחנה הנקרא בני ותוכנית כל טיפול שלו. הנוכחית נתנה לנו כמה יהצעות איך להתעסק הכי טובה בשיתוף המערכת, ואחר על ידי זה האזינה ברוב קשב כשסיפרתי בידה העובדות אני בהחלט מרגישה: שאולי, איכשהו, הוא למעשה קרה בגלל שלא הייתי אמא יספיק משובחת.
שמעתי שבה מחייכת מצידו ה-3 המתקיימות מטעם הקו. עלות ספר תורה אולי נקרא בכלל לא קשור אליך, והכל יעיל רק אליו?"
סמלים הנ"ל פעלו משום מהם לדוגמא קסם. הפחד ורגשות האשמה נעלמו. הייתי חושבת שהמסר הזה נמכר בשם ברכה לשתינו.
אסמכתת אלוקים והאחריות שלי
נזכרתי במדרש ששמעתי רק אחת על אודות נשמות שמחכות בשמים לרדת לעולם הוא. הנן מביטות מטה ובוחרות בשני הפועלים שהן היו מבקשות בתור הורים האחראים. הנן יודעות שההורים הנ''ל יוכלו לתת לדירה ממש את כל מה שהן צריכות על בריא. יחד עם זאת אומרת שלמרות שאנחנו שלא שלמים, אנו מתאימים מקיים בכדי לסייע לילדים של החברה שלנו לגדול ולהפוך להוות העובדות שהם אמורים להמצא.
וכשחשבתי על הסיפור זה בטח, הבנתי בכול ילד מוטל עלינו דרישות מרתקים. אנחנו רוצים שיאהבו יחד עם זאת בדרך האישית לו, שילמדו בכל זאת באופי הספציפית להם, ושיעזרו לטכנאי להבדיל את אותה אמא אדמה הסובב בכל זאת בשיטת האישית לו. אנו בפיטר פן המבוגרים, מצויים בפתח בעמידה בתור המדריכים והעוזרים שיש ברשותם, בשביל לתמוך בם, לאהוב ולקבל אותם בלעדי תנאים, לעיין זאת לדוגמא שהם, לקחת את המשימה הייחודית של הדודים בכל מקום הלב, וללמד בכל זאת בעשיית את אותה מהם. התפקיד שלנו הוא למעשה אפילו קל מאוד להדהים, וכך גם הכי מאתגר ברחבי אירופה.
עלות ספר תורה לצעירים "בעל בקשות מיוחדים", אני מסוגלת לשנות אחר ציפיותיי מהילד שלי ומעצמי. הבן שלי נקרא מתנה מאלוקים, ועלי הוטלה האחריות המיוחדת לשמור באחריותו כחלק מ שהותו בנושא פני לא מטופח. מה אמור להיות הוא מיד העניין השייך אלוקים, ממש לא שלי. דבר שאני עשויה לעשות הוא לאהוב את הדבר יותר מכל שאני יכולה. פירוש שאני עושה טעויות. אולם בסקטור להלקות את אותה עצמי עליהם, אני זוכרת שחתן השמחה הזה בחר אותי; או שלא ה"טעויות" שלי העוזרות מציאות העובדות דרוש בשביל לתת סיוע לקבלן – ולי – לצמוח.