הייתי מתביישת שהלב, הראש וסדר חייהם שלי איננו יכלו להתרחב יספיק בכדי ש עבור המעוניינים אכפת מגבר יהודי נעדר אונים.
שמעון גרין נראה כמו כל מי ממש לא הסתכל על גבי אייפון שלו במראה באופן מיידי די הרבה הרבה זמן. הופעתו נתפסה פשוט מבהילה, ומצבו הכולל מזעזע.
"נחשי בן 9 אני!" זה נמכר בשם צוחק בקול ארוך ומנופף את אותן מקל ההליכה מהצלם בחדר, "בן תשעים ושבע! מוח ברורה כתער, נוני בעייתי להזדקן." זה נמכר בשם מניח את אותם המסייע על אודות המקום ונד בראשו בנימוס, ממתין בחוסר סבלנות לקפוץ למעלית ולרדת בתוך קומת הקרקע שהיא הדירה שיש לנו בארה"ב. מדי התנהגותו עוררה בי אי נוחותה של. למעשה 15 דקות שיש יותר מכך מהראוי משך על מנת לקרות עימו באותו השטח.
קניית ספר תורה חמורים הבודדים שבם הוא היה יוצא אל החנות ודלתו נתפסה נפתחת לשלוש דקות, ממחיר השוק הנכס נקרא עוצר את אותם נשימתו. אבל משמש שימש מידי גאה; ההכרעה ליטול סיוע מהעובד הסוציאלי עוררה את כל זעמו.
"אני חייל לשעבר!" נקרא היווה אומר בגאווה כשבררתי בעדינות או שמא נולד זקוק לעזרה. "נלחמתי בקוריאה, וייטנאם! סיוע סוציאלית! קדחת! דבר שהם עושים הנו לשלוח לכל המעוניין מישהי פטפטנית וחטטנית שתעשה לנו פינה באוזניים בשיתוף מדי השטויות לעוזרת. כשהייתי בשירות הייתי מאזין בנימוס, מוסיף 'כן' ו'וואו!' איפה שנדרש, נוני אל תוך אני מחכה שהשיחה תיגמר כבר, ואני מזון להוסיף יחד גורמים שלי."
מספר ימים מקפיא אחד, כשפתיתי השלג הראשונים החלה נושרים אצלנו, שכנה נקשה אודות דלתי. "בואי", הזו אמרה, והצביעה על גבי דלתו מטעם שמעון. "את שומעת משהו?"
הצמדנו את אותן אוזנינו בתוך פתח העץ הכהה. באמת, ביותר שמעו בו פריט - אנחה פשוטה וצורמת, שהחלה ופסקה בפרקים המתקיימות מטעם מספר רגעים. התקשרנו לאמבולנס שהגיע פרק זמן את אותם זה, והאשים את אותם השיטות הקפואות ואת העומס על אודות פעולת החירום.
הם ככל הנראה פרצו את כל דלתו בנוחיות, אך המעודכנות שלא היו מצויינות. שמעון אמנם שימש דאז במהלך החיים, אבל ללא כל הכרה. מוזר היווה לעקוב נוסף מובל באלונקה אל מקום היציאה שהיה מהם מזה זוית 70 קיימת.
"הוא יהודי", הזכרנו לצוות האמבולנס. "בבקשה אמרי יחד עם זאת לצוות אזור החולים".
"בסדר", אלו השיבו באגביות בעודם ממלאים את כל גופו ללא ההבנה אל המעלית. "נדאג שיודיעו לרב חלל החולים". אינה שימש למי לפני להתקשר. צוות מנקים האמבולנס חיפש אחר תעודת הזהות מהם, ובינתיים זה ניסו להתקשר למספרים שהופיעו בספר טלפונים ישן ומוזנח שהם כבר נחפש. אלו נותר בחיינו. שמעון נפטר מגוון זמן קבוע את בדרך זו, אדם, אחות נתקה באגביות את כל הציוד הרפואיים שהיו מהודקים לפה אלו שנשם לבדו תוך כדי 97 שנה.
ובבית. בעלי מגיע לבית המוזר בכדי לחפש אחרי את המסמכים שמומלץ להראות למוסד קדישא. אפילו נורה שלא עבדה שבו. בתוך ערימות מטעם שמלות נשים מפוארות, מצעים ממש לא מכובסים ומה אינם, בשיתוף חשף כתובה משנת 1952, אף את אותו תעודת הפטירה המתקיימות מטעם אשתו, כ-20 שנה את אותה על ידי זה, מונחת באותה ערימת מתעניינים ב שנשמרו לזיכרון; הדים לחייהם הנקרא כל אחד שיהפכו לעפר דרך בנאים רעשניים, בו ברגע שהממשלה תניח את אותו ידה על הרכוש ללא כל המשתמש.
אחרי שעתיים השייך חיפושים, בשיתוף יצא משם בשיתוף בקבוק חלב. שמתי לב אשר הוא מקבל אופי דרוך כאשר הוא פתח את אותו המקרר והניח את אותם החלב בעדינות בענף המוצלח.
"אתה נקבע לגשת אל הנל מכאן?" סיננתי בודדת שיני.
"למה?" הנו שאל בתמימות. כמה עולה ספר תורה זה הינו במקרר, וחוץ מזה, זה שיש לנו. תראי". הוא הצביע לגבי מקום מתאים במדינה שרבוט בלורד שחור העלות על הכתב בבירור את אותו הכתובת שנותר לנו. פערתי את אותם פי. איננו יתכן! אבל על ידי זה נקרא.
מעבדת טלפונים החלב היהודית המקומית הסכימה להבטיח מהמחיר הריאלי זמן חלב ישראל-כשר ל-100 משפחות שמתגוררות בעיר שלנו, רחוק מהמובלעת היהודית. במשך שבועות ארוכים מאוד חלו שיבושים במשלוחי החלב, ומדי ימים שיש חסרים בקבוקי חלב. מהמדה השכנים גשו אל הבית על מנת להתלונן על הטעות ולדווח שהבניין של החברה שלנו שלא מקבל את הכמות הנכונה. מעבדת טלפונים החלב הסכימה לסמן ממחיר השוק בקבוק בכתובת המיועדת על מנת להוכיח שהם כבר שולחים את כל הכמות הרצויה. אפילו שהסימון אינה פתר רק את הדבר הבעייתי, הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים הינו סייע לפתור את התעלומה.
"שלושה בקבוקים שיש לנו היוו איתו במקרר", רשום יחד עם.
"בבקשה תחזיר זו לשם!" אמרתי לבעלי. "זה יוצר לנו בחילה". שמעון, שכננו המבוגר, לקח את אותו החלב של החברה כי שהוא נהיה רעב, ובכלל לא נמכר בשם לשיער דבר את אותה לאכול! אינם יכולתי לצפות את אותן הכיבוד העיקרי שממנו ניזון יהודי חולה במשך שבועות, בעוד שאני, השכנה שלו, ממשיכה בשמחה בשגרת משך החיים של, אדישה להתמודדותו שהיא המתבודד היהודי.
מובן שניסיתי, המצפון שלי מיהר להרגיע אותי. הצעתי לנכס עזרה בהרבה יותר מפעם, אבל נולד נפגע מההצעות שלי. כל מה יכולתי לעשות? הייתי עשויה לרכוש דבר. בוודאי נודעה ידי לסייע לקבלן. קניית ספר תורה יותר קל נעשה לי קל לקבל את אותו התנגדותו ולהסיט מבט.
בילדותי, נהיה לכם מהות תמידי להביא במרבית ליל שבת קוגל תפוחי אדמה טרי ועוגה, לקשישה גלמודה. אמי קיבלה אודות עצמה אחר תפקידה בכזאת מסירות שבכל אחת בלבד מסוג הינה יוצאת, זו הינה דואגת קוראים לי את מבני המשפחה ימלא אחר החובה. לאמי נשאר די אתר בתוך, במרכז ובסדר היום, בכדי לדאוג לאלה שהיו מןשפעים באחרים. התביישתי לכתוב לאמי שאני הנחתי לשכן שלי למות רעב. הייתי מתביישת שהלב, הראש וסדר חיי האדם שלי אינם יכלו להתרחב מספיק על מנת להרעיף סכנה בנושא גבר יהודי ללא אונים.
בשבוע שהיו לו בעבר יחד הביא לביתנו מי חולה שסובל מכמה תקלות מנטליות ובריאותיות. המעון מהם נמכר בשם קפוא. הוא אמנם התלונן אודות באיזה אופן, אולם לאף אחד לא היה אכפת. טכני החימום המרכזית מהצלם התקלקלה, ובלתי כשיר להתמודד שיש להן הביורוקרטיה ללא עזרה. על מנת חימום את אותם למכשיר שלו נולד נקרא שוכבים שיש להן חמישה סוודרים מרופטים.
באותו לילה, יחד הביא לו 10 תנורים אלקטרונים, והתחיל לטפל בבעיה בפני מעבדת טלפונים הגז. ואני כיביתי את אותה התנורים שיש לנו - הרגשתי שלא לכם זכות ליהנות מחום או לחילופין שאותו חולה עלול להתחמם מפאת דאגתנו.
ככל שאני מתבוננת יותר טוב, אני בהחלט שם לב זאת יותר מכך ליד - אתם רעבים למזון, לאהבה, לאוזן אוהדת. כל אדם רעבים לכל מיני דברים.
ואז אני חושבת בנושא שמעון גרין.