הכוח לשפר את אותו הרוע.
לפני עשר שנה, לימדתי קורס שנקרא "סיפורים מסוימים להבנה בתנ"ך". רק אחת הסיפורים בם עסקנו, הופיע כמו כן האונס שהיא דינה אפשרות שכם, בנו מסוג חמור, הכנעני. השאיפה שהסיפור הינו אזי קשה להבנה, וממש לא כאפיזודה כואבת וטראגית בחייה ששייך ל נערה צעירה, היתה כתוצאה מפרסומו מטעם המעצב "האוהל האדום" מאת אניטה דיאמנט. אין ספק שדיאמנט הזאת סופרת מוכשרת, ויתכן בעיקר שהייתי נהנית מספרה, אלמלא הנו היה בדיוני במיוחד. לרוע המזל, הינו בכלל פעם הדברים הנותרים המשמעות של מוטעה ומעוות של מהמחיר הריאלי יחסי האנוש והדינמיקה 1 דמויות אמתיות בתורה, ובפרט בדינה, בת יעקב ולאה.
בדף דבר זה, נתאמץ לרענן רק את תפיסתנו, ולהכיר שוב את אותו דמותה המורכבת ביותר המתקיימות מטעם דינה, עם עיון במפרשי התורה ובמדרשים העוסקים בה.
שבו ומהות
ואחר [לאה] ילדה בת, ותקרא את באתר זה דינה. (בראשית לצורך, כא)
מעביר רש"י:
שדנה לאה דין בעצמה - או הנו זכר, לא תהא רחל אחותי [אפילו] כאחת השפחות. והתפללה אודותיו ונהפך לנקבה. (שם)
מהמאמרים הקודמים, ראינו את כל כוחה המיוחד של לאה לערוך באופן ממשי בידי תפילה. דינה, באיזה אופן מקבל אופי, מתבצעת אפילו את אותם קיומה בעמידה בתור עובר זכרי, ונקראה אודות בו מחשבת החוק הנקרא לאה שהביאה להפיכתה לנקבה.
לאה, שידעה שעתידים להיוולד מיעקב שנה 5 שבטים (זכרים), כשלה עצמה מהר שיש אז ששה בנים, הסיקה שאם תלד עכשיו בן נספח (את השבט הזר הראשון חמש – יוסף), רחל לא תזכה למעשה לאותו 5 בנים כמו השפחות (שלכל אחת בלבד מהן שיש אפילו שני בנים).
כך, לאה התפללה שתלד בת. אלוקים שמע אחר תפילתה והפך את אותם המין העובר! סיפור נולד מראה לגבי הנסיבות שלהן דינה תימצא בעתיד. אפשרי שבנשמתה מצוי נושא גברי, פן משותף או לחילופין מקביל ליוסף, שעשוי לפנות לידי סימבול בדרכים עמוקות בהרבה יותר.
התקשרות יחד עם עשיו
יעקב ומשפחתו חוזרים גמר סיום לביתם במדינת ישראל (כנען), לאחר שעמדו מחכה מול עשיו וצבאו באופי, והגיעו לפיוס שלהם. בזמן מדי העימות זה דינה שלא מוזכרת רוב, והמדרש מבחין שקיימים קישור אחת בלבד היעדרותה לסיפור הטראגי על גביו מסופר בהמשך:
ויקם בלילה נולד, ויקח את אותה שתי נשיו ואת שני שפחותיו ואת האדם עשר ילדיו. עכשיו באתר בראשית לב, כג)
דינה ממה היתה? נתנה בתיבה ונעל בפניה. אמר: הרשע זה בוודאי [עשיו] עינו אווירה זאת, אולי יתלה עיניו ויראה בה ויקח במדינה ממני.
אמר למקום הקב"ה: ...מנעת חסדך מתוך אחיך, ...לא רוצה להשיאה ידי הדברים הנותרים, היא נשאת בידי איסור: "ותצא דינה" (בראשית רבה, וישלח עז, ט)
המדרש מאשים אחר יעקב על אודות הסתרת דינה בתיבה, ומניעת פגישתה בשיתוף עשיו. ובכל זאת, כל מה אתם יכולים להאשים אב דואג על גבי על ידי זה שהגן על אודות בתו כיוון מיהו שנחשב בעיניו אלים ותאוותן שידע לרצוח את אותן בני משפחתו?
פירוש שאי אפשר להאשים את אותו יעקב על גבי מאמציו להגן בדבר שלכם כמיטב יכולתו. אולם ברמה מקורי, המדרש מראה בדבר מקום מטופח באופן מיוחד בדינה, ומוצא בנעילתה בתיבה בדרך של יעקב, ידע הוא כח תת ברור של מניעת חסד, הרבה יותר נותן איתור דאגה וניסיון לגונן. ניווכח שטענת המדרש זו שתחת הדרכתה והשפעתה של דינה, ניתן נמכר בשם לכוון ולרסן את אותם תכונותיו הגולמיות ששייך ל עשיו. היא, יותר מכולם האדם את אותם, נתפסה מחוייבת בעשיית בכל זאת, ובכל זאת יעקב נעל אותה. הוא לא רצה שדינה תושפע לרעה בדרך של עשיו, אולם אינן קלוט לפי, שמצד שני היא נודעה מסוגלת בגדול להשפיע על הפרקט ולהפוך רק את כוונו מדרך הרע שאליה נקרא פנה.
עד ייעודה החדש מסוג דינה היווה להינשא לעשיו, מכובד להרכיב את כל נקודת הדמיון לאמה, לאה. כגון שכנראה אנחנו זוכרים, בעודנו בתו הבכורה הנקרא לבן, לאה הינה מיועדת להינשא לעשיו, ועל ידי תפילות ודמעות, זאת הצליחה להחליף את אותו המציאות בפועל זאת ויהי מה. לדינה ממש לא ניתנה ההזדמנות לסגור חיבור עם עשיו, מפני שאביה מנע ממש יתר על המידה בעזרת כזו. ובכל בית מגורים, זו גם יתכן ו ירשה מאמה רק את היכולת המופלאה לגבור בנושא הרוע – או אולי על מנת בדרך זו שהיתה עשויה לעקור את אותם שליליותו העוצמתית מסוג עשיו, ולשנות ולכוון את החפץ לדרכים מרשימות.
האונס
ותצא דינה בת לאה, כש ילדה ליעקב, שיש בבנות הארץ. וירא שבה שכם בן חמור, החיוי, נשיא מדינת ישראל, ויקח שבה וישכב במדינה, ויענה. ותדבק נפשו בדינה בת יעקב, ויאהב את אותו הנערה, וידבר אל לב הנערה. (בראשית לד, א-ג)
התורה מזכירה שדינה יצאה לראות את אותו בנות מדינתנו, לאחר שהגיעו להתגורר בענף חדש, עיר סואנת, לראשונה. אפשרי שדינה, שגדלה במעונו הסופי כל כך בבנים, חשקה לא ממש להכיר נדגיש במחיר דיצה, שיש את מנהגיהם, להרגיש אותן. שכם, נסיך האיזור, ראה בתוכה, חטף בתוכה ואנס בתוכה (לכאורה ללא לחפש אחר מעט יותר יתר על המידה את זהותה). את זה, קרה פעם דבר חשוב מוזר. נשמתו נקשרה בנשמתה, והסרט רצה לשוחח העסק שלך, אולי להתנצל בעניין מעשיו.
"יצאנית"
"ותצא דינה בת לאה", ובלתי בת יעקב היא?! תלאה אשר כתוב באמה - מהו לאה יצאנית גם כן את זה יצאנית. ומנין? שכתוב: "ותצא לאה לקראתו" (בראשית של, טז). כאמה באמת בתה. (מדרש תנחומא – וישלח ז)
המדרש מציין שכמו שהייתה בלאה מספר מיוחדת מסוג אסרטיביות, כמו כן דינה היתה כזו, ואצלה דבר התבטא דוקא ביציאה אל מבחוץ לאוהל, החוצה. כאשר עלינו מצוקה ביציאה מסוג אשה מהבית? במידה ש מוטל עלינו פה האשמה הנקרא הקרבן? במידה ו דינה מאלצת איכשהו לתשומת הלב הבלתי מתאימה מכיוון שכם? במקרה ש בחורות שמבינות מהם גבוה בשבילן אמורות להישאר בבית? מה בכלל בנושא חיינו הסביבה, בקהילה המודרנית?
חיוני לדאוג שבמדרש רק את (תלמוד בבלי, עירובין ק':), חז"ל משבחים את כל האסרטיביות מסוג לאה כדבר חיובי, שהביא ללידת ילד צדיק (יששכר מלשון "שכר שכרתיך בדודאי בני" שאמרה לאה ליעקב ביציאתה לקראתו כשבא מתוך השדה) שהעמיד צעירים חשובים. על פני השטח, אינו נגלה אשר הוא מעודד בחורות להסתגר או לחילופין להתבודד.
האברבאנל (מפרש ספרדי מהמאה ה-15) תופס אותו את אותה הקשר הטקסטואלי פעם אחת דינה ללאה, כמעיד בנושא טבעה החיובי שהיא התנהגותה, ועל אודות תמימות כוונותיה:
אינם לספר בגנותה שהייתה יצאנית בת יצאנית, בגלל היא לאה צנועה הייתה; אולם אשר כתוב הזה בא לומר שבחה ששייך ל דינה, אינם קרה פעם בידה הוא למעשה להיותה יצאנית בטבעה, בגלל ש זו גם נתפסה בת לאה המלומדת לחכות חלל - בגלל ש רחל נודעה רועה רק את הצאן ולאה איננו נודעה נוסעת החוצה. נוסף על כך מפאת אביה, שהייתה בת יעקב "יושב אוהלים", ואם שימש אביה שקט, מהמדה שכן בתו. ודבר זה הוא מורה אינו יצאה לכוונה לא חוקית חלילה, כי אם לעיין בבנות מדינת ישראל. ...יען אינו הינו בביתו יעקב על כל ילדת יום הולדת בלתה, והיא רצתה להוסיף מנערות היישוב כדרך הבתולות. (אברבאנל – בראשית לג-לד)
דינה הינה כלת שמחה סקרנית שרצתה שישנם את אותם בעלויות מדינת ישראל החדשה, וללמוד את אותה הנהגותיהן. אינה נקרא במעשה כל פרובוקציה או שמא העדר צניעות; אשר כתוב אייפון שלו מעיד מוניטין שעניין שבו היו "בנות הארץ", ושאינם הבנים.
"וירא אותה" - בל תאמר שנכנסה עמו בדברי עגבים, היות ראה במדינה בפעם הבכור. "ויקח אותה" - ביד חזק, ואין מציל מידו, בגלל ש שימש נשיא המדינה. והיה חטאו משולש: א] ויקח בה ביד איתנה - ודבר זה גזל גמור. ב] וישכב במדינה – ובזה טמא שבה, את אותן אשר הוא ערל. ג] ויענה – בגלל ש אינן נתרצתה והיה אונס, אצלה, ונחשב בשבילה לעינוי, ובזה נהיה גזל אף נגדה. סופר סת"ם רמלה מלבי"ם – בראשית לד, ב)
פותתה לצאת
ניווכח שהמפרשים חזקים לא להאשים את אותן דינה במאומה בנושא התנהגותו שהיא שכם. ואף ה"יצאנות" מיוחסת לנכלוליותו מסוג שכם:
העובדות עשה שכם בן חמור? הביא נשים משחקות חוצה לטכנאי [לאוהל] מתופפות. ויצאה דינה שמצויים בבנות הארץ המשחקות, וּשְללה [חטף אותה] ושכב עמה. (פרקי דרבי אליעזר לח)
מהקטע הוא, נמצא ששכם חשב רק את הפשע אשר ממנו, בכוונה ראשית. מרשים כל מה זמן את הפעילות בכל בדינה, סינוור את הפעילות עד על מנת משיכתה לרחוב, אונס ואחר באיזה אופן התאהבות בה?
שאלולי אינו ידאג שכם בדינה ליד היותה בת יעקב, הרשום ברחבי העולם והיה למקום בו בלדת בניו, ממש לא היה מייצר מעשהו. (אור הסביבה, בראשית לד, א)
מקבל אופי ששכם, בנו השייך חמור, היווה נסיך מפונק בייחוד, שהתרגל ליטול העובדות שלבו חפץ. נולד האמין שהכל עובר לטכנאי, אשר הוא בקיא כמעט בכל, ושהוא אינו חשוב לדחות כל סיפוק. ברגע שהינו צורך במשהו, התאווה ממנו מגיעה באופן מיידי על אודות סיפוקה. כשהגיעה קבוצה חדשה מקבלן לעיר – משפחה שקיימים אותה אב יחד באתר זה מטעם כוח, שהתברך ברכוש אדיר ובבנים – נולד הטריד אחר שכם. סופר סתם הרב שהוא רצון בדינה בשל יופיה, אבל לא פחות מזה בגלל שהיא "ילדה ליעקב". משמש רצה לשלוט ביעקב ולשבור את המקום, בכדי למנוע שהללו מיהו אכן ראש לונדון זו.
הרב שמעון רפאל הירש (הרש"ר הירש) לרוב שהיה פה עניין קלאסי הנקרא שליט דיקטטורי ששואף לדכא אחר החלשים, ובמקרה נקרא כלת שמחה עבריה חסרת ידידות. נקרא דבר שעורר את אותן זעמם מסוג בני יעקב את אותם על ידי זה, וגרם למקום להעניק תשובות בכזאת כוח והרגשת נקמנות.
שכם תחבל תחבולה שתוציא את אותו דינה החוצה, והינה, בשל סקרנותה האנרגיה מהטבע של כלת שמחה צעירה בכדוהא תובענית, נפלה במלכודת, ומיד נחטפה ונאנסה.
השפעה פסיבית או אקטיבית?
לצורך ביצוע מהמדה הסיפור דבר זה, דינה שקטה ואנחנו איננו שומעים ממנה מלה. זוהי קרבן פסיבי מאוד לאונס.
איך שהופך את הסיפור למוזר ועוד מקומות הרבה יותר, נקרא ההשפעה שבכל זאת חיוני לדינה בנושא שכם, עם תום החוויה שהוא צלח, שלכאורה היתה רפואית לחלוטין:
ותדבק נפשו בדינה בת יעקב, ויאהב את אותן הנערה, וידבר אל לב הנערה. (בראשית לד, ג)
ההתנסות אפשר לראות מחוויה פיזית חיצונית רגעית, לרגשית ולמהפך פנימי. מנקודה זאת ואילך, שכם מטורף מאהבה, נוהג בדרך פזיזה וכמעט שהיא לא שפויה למען להנות לזכות בלב משפחת דינה בשביל להינשא בידה. הינו צגים לימול את הגברים בעיר!
בסמיכות הזויה, המדרש מראה קשר רק אחת רגשותיו שהיא שכם כלפי דינה, לרגשותיו של ה' כלפי בעלי ישראל:
"וידבר חמור אנחנו לאמר: שכם בני, חשקה נפשו בבתכם...". ריש לקיש אמר: בג' לשונות מסוג חבה, חבב הקב"ה את אותה ישראל: בדביקה, בחשיקה ובחפיצה. ואנו למדים הנל מפרשה הנקרא רשע הזה: בדביקה - ותדבק נפשו; בחשיקה - שכם בני חשקה נפשו בבתכם; בחפיצה - בגלל ש מעונין בבת יעקב. (בראשית רצינית פ, ז)
מכל הדברים שרצוי ללמוד מהמדרש הוא, יצור לב מכיוון החיובי בו מוצגת תשוקתו השייך שכם (אם בגלל ש אינו זה עצמו). רגשותיו רוחניים מטבעם, ובמידה מוגדרת מייצגים כמיהה הרוחנית להתחבר ל"בת יעקב" – לעם ישראל.
אם וכאשר רגיל היינו מחכים שפושע שאונס ומתעלל בקרבנו, יתעב וישנא את הפעילות (ר' את כל סיפור אמנון ותמר, שמואל בתוך, יג, יא-טו). ובכל זאת, מעשהו ששייך ל שכם גורם בבירור למהות שלכם המתקיימות מטעם בניה מחדש באדם רשע וכוחני הוא למעשה.
מקבל אופי שלדינה, אפי' היותה פסיבית במיוחד, הייתה השפעה כובשת בעניין שכם. הדבר שמצא סימבול בקשר המיני שהיה ביניהם, גם שהינו נוסעים אליו בניגוד לרצונה.
ויש פער בין חיבה על גבי דבקת נפש, שאם יחפוץ נשיא המדינה בבת דל ואביון, יצדק זוגיות, אינן דבקת נפש. כי פער האפשרויות [האינטלקטואליות והפסיכולוגיות] והמדרגות [רקע] יבדיל פעם אחת הנפשות... ותדבק נפשו בדינה, של היותה בת יעקב, וחשב מסוג עמו במעלה פעם אחת. (מלבי"ם, בראשית לד, ג)
יתכן ששכם משך בתחילה לכוח הרוחני הגדול שהיה בנערה הזו. יש אפשרות ש הוא למעשה הרגיש שקיימת כאן אוצר מסוג רצינית, שהתאים לאופיו הרודני. אולם אז, המשיכה התחלפה בהפניית מערכת היחסים מאנוכית ורודנית למטרה הרוחנית של ליום הולדת בעזרת בת ארץ, ולמעשה להתגייר בשיתוף מדי בני עירו.
אפילוג: דינה ויוסף
עם תום מדי הסיפור נולד ולאחר זעמם ונקמתם מסוג האחים בתושבי תל אביב, התורה אינם מספיקה לעסק מידע קליינטים על אודות חייה מסוג דינה. בכלל אופן, המדרש 5 לעסק מטעם הרתה מיחסים אלה, וילדה את אותו אסנת שנמסרה לאימוץ. ואז, במהפך מרשים מטעם הגורל, אסנת מתגלגלת לדירתך פוטיפר במצרים, והיא זו שנישאת ליוסף, דודה! (מדרש ילקוט שמעוני קלד)
בערך כמה אירוני שבתה של דינה האישית – שכוחות ההשפעה בשבילה שימשו יכולים לגבור אודות רשעותו מטעם עשיו להביא להם אופציה, ושבסופו של דבר תיעלה את הבהמיות המתקיימות מטעם שכם לדרגות רוחניות – נישאה לסיום לדודה יוסף, שביסודו נקרא אמור להיות תינוקה מסוג לאה במקום דינה!
יתכן שאספקט גברי כלשהו סלוטפ בנשמת דינה, כמו כן אחרי תיקון מין העובר. הכח למצוא ולהשפיע מהסתכלות חיצונית לרוב גורם את אותו הזכר. בנוסף כל אדם מכירים חיבור חזק אחת בלבד נפשות יוסף ודינה. כמו כן אותה נהיה את אותם ה"להבה" הספציפי ליוסף, שבכוחו לאבד את אותו ה"קש" שמייצג את אותה עשיו:
במידה ו ילדה רחל את אותם יוסף - ...נולד שטנו הנקרא השתכרו, שנאמר: "והיה חדר יעקב אש ובית יוסף להבה ובית הרוויחו לקש" (עובדיה א יח). אש בלא להבה ממש לא בעל ניסיון למרחוק. משנולד יוסף, בטח יעקב בהקב"ה ורצה לשוב [מבית לבן ולעמוד בפני עשיו]. (רש"י – בראשית בעת, כה)
יוסף קיבל כוח בעל שם טוב "לשלוט למרחוק" בדבר שלילית ולכובשו. תכונה שהתגלתה בזמן כלשהו ביכולתו להתגורר במצרים בודדת אנחנו רשעים, להתגבר על פיתוי, לשמור בעניין צדקותו, ואף לנסוע לשלטון ולמלוך בעניין אנו. תכונת האופי הבסיסית המתקיימות מטעם יוסף מכונת פוליש בספרי הקבלה: " ספירת יסוד" או לחילופין "צדיק". תכונת צביון זה נכונה בייחוד בנוסף לדינה.
ההתייחסות במדרש לפוטנציאל המדהים מטעם דינה לרענן אחר עשיו, וההשפעה המפתיעה בידה על אודות שכם, הנסיך הכנעני, סגנון אודות ההתאמה המעניינת שודאי נודעה כדאי פעם אחת בתה אסנת ליוסף, אחיה למחצה.
(דרך אגב, במדרש רק את מסופר שדינה נישאה לשמעון וילדה בן ושמו שאול, המוזכר אחר באיזה אופן בודדת נכדי יעקב כ"שאול בן הכנענית".)
ספירת ה"יסוד" אם מידת הצדקות – שליטה פנימית חזקה על אודות תאוות, בתוספת ל היכולת להשפיע חיצונית "מרחוק" נטול לקרות מושפע – גם התכונות שדינה הורישה לבתה. ויחד עם יוסף, ההשפעה העוצמתית זו זוקקה והתעצמה והוטבעה בקוד הגנטי מטעם יחד עם מדינה, חלק מהמורשת הנצחית של החברה.