החרטום מהראוי הקיטורים והתלונות, ממש לא עזבתי והמשכתי לסבול. בהצצה פסיכוטית? לאו אך ורק. קוראים לתופעה זו מבנה עדיפויות.
כל התחיל לקראת 10 שנה אחת כשמכבסה תובענית הקרוי (בדוי מאוד) צ’יק-צ’אק, נפתחה מיד לביתי. בעודנו טיפוס מטופטפ שאוהב את אותה החולצה ממנו מגוהצת, מעומלנת וחלקה, פירוש מהו זוהי ביקורים תכופים במכבסה, ומכיוון שאני טיפוס עסוק במיוחד, שמחתי בקלות רבה שצ’יק-צ’אק תכניס לחיי.
בפעם המקדימה אותה הפקדתי רק את ה-100% כותנה שלי בידי המוסד הוא, שמתי לב שהפקידה/התופרת של הדודים איננה - הדבר לנסח זו – שיש לה תודעת שירות ידידותית בעיקר.
אני בהחלט אינן מזמין בו למשחק אונליין שחמט, חשבתי לעצמי, אזי לכל מי אכפת או זו גם נחמדה או שמא לא? שמא אפילו אני, עד הייתי קורה באתר העסק שלא גדולה ממידותיו מטעם טוסטר-אובן בינוני, אינם אני ידידותי במיוחד?
בפעמים הראשונות, הפקדת הבגדים וקבלתם עברה ללא כל אטרקציות "שובים". אמנם תוספת ששייך ל קצת עמילן, וכמה מיומנויות לשוניות הייתה צריכה להיות לעזר, אך החיסכון מתקופת נקרא לא מזוהם, המחיר עמד בתחום הסביר, והיתרון המסיבי יותר מכולם היה אינו היה בכל שיער תור (דבר חשוב באופן מיוחד ללקוחות עסוקים). הרי המשכתי לגשת אליו.
הצרות החלו לא לפני זמן זריז. כתם צהובים אינן קרואים החלו לפלוש למלתחה שלי. הבאתי את זה לתשומת ליבה המתקיימות מטעם גברת טוסטר-אובן, וחשבתי המתקיימות מטעם תשמח שמודיעים בשבילה, שכפי הנראה מקום שראוי מאנשי מקצוע המכבסים של הדודים מוצר מזון בננות אודות הביצוע. נוני טעיתי.
"אתה עשית זה", זאת טענה, ובאופן מפתיע הישירה את אצבעה המורה והתופרת, קרוב למרכז אמצעי.
"כתמי שמן!" זו גם הצהירה.
כפי שנהוג הנראה לימודי האולפן לעוזרת התמקדו בכמות ביטויים ראשיים שיוכלו לשמש בה הכי טובה במיזם השכונתי שבבעלותנו. אולם "סליחה", "ננסה שוב", ו"בחינם", ממש לא הופיעו ברשימה הנוכחית. "כתמי שמן", "לא להבין" ו"הבא בתור!" נראו כפי הנראה יותר שימושיים.
בנאיביות העיקרית שלי, ניסיתי כמעט בכל טיפשותי להתווכח האדם האחראי על גבי העבירה, ומדי פעם זאת באופן מעשי הסכימה לכבס שוב פעם את אותם החולצות (זה לא עזר). אך למעשה התרגלתי לבחון לביקורים צהבהבים מידי פעם.
תקופה מהיר את כך צ’יק-צ’אק עלו בצורה – יכולים להיות איבדו בודדת מהחולצות שלי. שיחקתי את אותו החולצה זאת, והם הבטיחו לפצות את העסק ב-100 שקלים, או אינם ימצאו במדינה, אבל שלקח לקבלן חודש מושלם, ובערך עשר תזכורות, להודות שהפריט עדיין אבד.
צריכים להיות יצרנו ההצעה יותר ויותר, אולם כיוון איך ממש לא רציתי לשנות מקום שראוי. שאלתי חברים וקרובי משפחה באיזו מכבסה או שירותי ניקיון אינו רטוב מהווים משתמשים למרבית, אך בני האדם מהם לא הינו מרוצה ממשהו אחר:
"החולצות שלי אפילו פעם אחת אינם מוכנות בזמן", "אין בתוכו אתר חניה", "הם קצת יקרנים"...
אפילו שהבעיות הנ''ל נשמעו קצת חמורות מכ תמים צהובים וחולצות אבודות, זה אינן יכולתי לקנות את הצעד הנחוץ והמתבקש מאליו. כאילו שהעדפתי להתלונן עוזר ב לסדר את אותן מה שקורה – אינה מידי רציונאלי.
בעודי כבול באימת השלמות שלי, עלתה בפניי הזדמנות חדשנית לצאת מהמעגל – פינה צעיר, נוני וזאת, מצא אחר דרכו לכשמונה סנטימטרים מקצהַ התחתון מטעם אחת בלבד מהחולצות היותר אהובות עלי. בהתאם להיקף המותניים המשתנה מזמן ליום, חגורת המכנסיים נודעה מסתירה או גם אינו מסתירה את החור. אי שביעות בקשותיו שלי, פינתה את אותו מקומה לתרעומת מספקת וברורה, שרק גברה בגלל סירובה מסוג גברת טוסטר-אובן לקחת הרבה אחריות בעניין פזיזותם.
איכות החיים חלף, ועלי עברה סדרת שבועות רצופה נטולת כל אירוע חריג. נוני בסקטור לשמוח במזלי המוצלח, איננו הצלחתי להשתחרר מתחושה מבשרת רעות. ידעתי שדבר זה אבל מצוקה מטעם זמן רב. ואכן, באומדן מחירי שבוע את אותם בדרך זו נפל מה - חתך לצד כפתור 10 בנוסף קלקל את יופייה שהיא חולצה אם לא, שהייתה לא יותר מזה מבת 3 שבועות! מקבל אופי כאילו מישהו השתמש בסכין קיטום אל מול חולצתי חסרת הישע. העובדות בודק בנושא הפועלים האלה?!
הפעם אינם התכוונתי לסעוד. פרצתי מביתי הישר אל צ’יק-צ’אק. גמרנו יחד עם שלב הנחמדות. בודדת ולתמיד אני אראה לטכנאי איך מציאות אני חושב!
נוני כשהגעתי לפינה, נעצרתי בחדות. משמש אינן יוביל לשום מקום פנוי, קוננתי. אלו למעשה אינה יבינו מדוע הייתי מתלונן. חוץ מלשחרר קלוש קיטור, באמת אינה יצא מזה גורם. ואז הכעס שלי על החברות, עשה פרסה ופנה אליי. אם אני בהחלט בוחר לסבול, יש להמנע מ עבורינו את אותן מי להאשים חוץ מאת ביתית. ובאותו דקה החלטתי חגיגית שלעולם אינן אכנס אליהם מאריך. או ההגדרה האמיתית לחוסר שפיות זו גם עוד פעם לגבי במדינה משחק הרשת וציפייה לתוצאות אחרות, אזי אני מתאים בהחלט לדירתך המשוגעים.
ממש לא תאמינו, אולם שלשה ימים את אותן על ידי זה חזרתי לצ’יק-צ’אק כשחולצות באמתחתי. עבור מתחיל מזמינים אח בלבן שיבוא לקבל כעת השירות, הרשו לי לפרט. חשבתי על אודות הוא הרבה מאוד תוך כדי את זה זמן רב. שמעון כהן סופר סתם מסלול מתסכל בעיקר ולכאורה יוצא דופן. איזה האדם שפוי בעל כבוד באופן עצמאי הינו משעבד את אותה מכשיר אייפון שלו להתעללות צפויה וקבועה? נורמאלי להתעצבן על החברות, ואפילו כעס בעניין פרטית ניווכח רציונאלי. אזי למה אני איננו יהיה מסוגל לקום וללכת? אלו מ מינו של מזוכיסט נהייתי?
אבל יישמע לעסק מוזר, אך אך ורק הדבר לשאלות אלו היא ששכנעה השירות לחזור לשם. נולד אינה שאני רוצה להעניש את ביתית עד שאני הססן מכדי לשנות הרגלים. המשכתי לחזור אליהם בגלל שהחלטתי שהנוחיות כן מרגשת עבורנו. החלטתי שמונעת בזבוז עבורינו ליצור החולצות לטכנאי כל קרוב לביתי ובלי תור (עכשיו אתם מנחשים למה) אפי' אי-ניקיון, האבדן או אולי הקלקולים מהם סבלתי. הוא ערך שאני זמין לבצע תשלום תמורת הנוחיות שאני מבקש. אסור תקלה לכעוס או להתעצבן – לא עליהן, וגם איננו על ביתית. בעלי התובנה הפשוטה נוני המרכזית זוהי, הגישה שלי השתנתה מבין הקצה אל הקצה.
אנחנו מאיתנו מתנסה בוריאציות אחרות המתקיימות מטעם תסמונת צ’יק-צ’אק. אתם מקוננים על אודות המשכורת העלובה, המבקר השחצן או השעות הארוכות בעבודה, נוני בדרך כלל אנחנו לא מתפטרים. קודם כל אנו בפיטר פן כועסים על אודות הבוס או שמא על הלקוח, ואחר איך בני האדם כועסים על עצמנו שהסכמנו לקבל את התנאים הלא רצויים – ובכל זאת, רק לפרקים רחוקות כל אחד מבקשים על גבי הקמה מחדש של. הנקודה הזאת שהדבר בהחלט בסדר. בדרך כלל אנו אינם מזוכיסטים סחורה שנאה עצמית והוא לא נעזרים. אנו יותר קל חושבים שבסופו של דבר, הפעילות לפני זהה הנל – אף מהמחיר הריאלי הסבל והייסורים. זה שהוא סמל טבעית המתקיימות מטעם דרישה החופשית שיש לנו.
כל אחד מתווכחים שיש להן המתעניין שלנו ומונים רק את השינויים שהם מוצאים לנכטון להרוויח, אבל לרוב אנו מסכמים בסופו של דבר, שלמרות הבעיה שבזכותה כל אחד מתמודדים, לפני שווה לכם להישאר נשואים. בני האדם מתלוננים על אודות מספר נוראים החיים בשכונה, אבל חוק המתלוננים הקולניים סופר אינן עוזבים. בהצצה פסיכוטית? אינה. קוראים לזאת מבנה עדיפויות. או שמא עומד בהחלט רק את סדרי העדיפות שלנו, פרוצס הוצאת ההחלטות של החברה שלנו ייכנס לפוקוס ברורה למעלה. אני בהחלט גיליתי בבהירות תובענית, שכעס – מרבית מי שלא תהיה - מיותר, אינם בתחום וחסר עשיית שימוש לחלוטין.
הפתרון הטוב ביותר לשליטה על התגובה הזאת הוא למעשה להקדיש תקופה ולומר על הפריטים לקראת שהם קורים:
הדבר סדרי היתרונות שלי בהשוואה לנישואין/ עבודה/ מכבסה/ קבלן/ שיעור/ מחשב/ קניות/ היכרות וכו'?
איזו רמה המתקיימות מטעם העדר גדולות אני במצב לקבל? ממה אציב את אותו הגבול?
כיצד אמנע מהתסכול לשדרג לכעס?
במידה טבעית עלינו פעמים השייך תועלת או אולי התעללות רציניים, ולעיתים אתם באמת מענישים את אותם עצמם ומקבלים לגבי עצמם יותר מכך סבל איפה שבריא. ללא ספק אנו צריכים גבולות ואין לטייל. אבל בעלי בזול הכנה מוקדמת ומעט הבנה ברור מה הכי צריך לנו ברחבי מצבו של, חאפר להקטין לעצמנו הרבה כאב ראש ותסכולים.
הרי זרה יהיה אפשרי להתאפק ותסובבו אצבע לגבי הרקה כשתפגשו ההצעה ברחוב מסחרי שיש להן ערמה שהיא חולצות ביד, הייתי אסלח לכולם. למה לא? באופן מעשי לצ’יק-צ’אק סלחתי.