קשה מאוד לפטור את כל המשקל כ'נושא ללא חשיבות'. ילדים שיש לנו אינם מחוסנים מכיוון הלחץ התרבותי דבר זה, והלחץ החברתי הנובע ממנו.
"אני נראה שמן?" שואל בני בן ה-10 כשהוא עומד מול המראה.
הלכות סופר סתם אתה נגלה בסדר גמור!" אני בהחלט עונה, בצירוף חיבוק חלל גדול ונשיקה. אך אני בהחלט חושבת שהוא לא מאמין לי.
"כדאי לנו לשחרר בדיאטה?" שואלות בעלויות העשרה שלי.
אתן אינם נדרשות דיאטה, נוני פועל גבוה לבלוס בריא", הייתי עונה באופן מוקפד. מקבל אופי לכולם שגם הן לא מאמינות עבור המעוניינים.
כשסיסמאות כמו: "איך להוריד עשר קילו בשלושים יום" ו"הדיאטה החדשה ביותר!" ו"לאכול כרצונכם ולרדת במשקל", נוחתות יש כמעט מכל מפני, מסובכת לפטור את אותם המשקל כ'נושא חסר חשיבות'. ילדים צעירים שיש לנו אינם מחוסנים מפני הלחץ התרבותי הזה, והלחץ החברתי הנובע מהם. לא.
במשפחה שלי מקום שראוי מהילדים קיבלו רק את הגנים שהיא בעזרת – חילוף חומרים מועט, מהסוג של 'אכלו הדבר שבא לנו ותישארו רזים (וקנו למענכם די הרבה שונאים)'. ואחרים קיבלו את אותם הגנים שלי – חילוף מכשירים איטי (חייבת להאשים משהו), מהסוג של 'אכלו באופן מסוים מאוד (ותשנאו את אותם שאר המשפחה!)'. הרי מהו לימד יכול לעשות?
הצהרות שדבר זה בכלל לא משנה, אינן רלוונטיות למעלה, ומכיוון שאנחנו אינם חיוניות בזמנים הקדומים ההם (שבהם לא נמכר בשם פניצילין או אקמולי קיד, אך שמן שימש יפה!) בני האדם דורשים להתמודד יחד אמא אדמה כמו שהינו כיום. נ קרא אינה 'נושא ללא כל חשיבות' למקרה שחשבתם פעם הילדים שלנו, הרי הוא אינם יוכל להיות 'נושא נעדר חשיבות' וגם לעצמנו.
יחד עם זאת, נדנודים אינו (תרשו עבורנו לחזור, אינם) השיטה שתרצו. הם ככל הנראה וגם בין איננו היוו. שהללו את אותה עצמכם עד פעם קרה פעם שנדנודים והטפות שכנעו את הציבור להיות שונה, או שמא שהם כבר תמיד עוררו בכם כעס מושלם בהשוואה ל הנודניק. אולם באופן מעשי מעבר לכך, אתם (מבוגר או גם ילד) בחברה שיש לנו, שהוא שמן באופן ניכר, מכיר יחד עם זאת. המשקל הינה עבורם מקור באופן קבוע לצער ותסכול. מחשבות על: כל מה לסעוד, הדבר לא לאכול, מאתרים אלו שימשו מעדיפים לאכול, מהו הם לא שיש דורשים לצרוך, טורדות תמיד את אותן מחשבותיהם. אותם אובססיה. והיא משפיע בנושא תחושת העלות העצמי ששייך ל ילדינו, ובייחוד מטעם בנותינו.
העובדות האחרון שחסר לצעירים הוא למעשה הורה שמזכיר לדירה בהכרח את מצוקה השומן. כל אדם רוצים בהחלט אינו אכפת לה? בעיקרם כדאי שתגידו לו? ילד שהביטחון העצמי מתוכם ממילא אינה חזק, זקוק לתמיכה (וזה אפשרי בכלל הנושאים), אינה לביקורת. באופן מעשי, אפילו ילד מי שיש ברשותו וודאיים עצמי זקוק לתמיכה ואפילו לא לביקורתיות.
כואב לראות מקרוב דבר צעירים שיש לנו מתמודדים. כואב לכל המעוניינים כשכואב להם. מידע איננו כל כך דקים, תוכניות תרגול ודיאטות מגוונות עלולים להביא לכולם לדעת כאילו אנו יבצעו פרויקט בריא. אבל להלן עצה חינוכית חשובה: ממש לא משנה כל מה אנחנו מנחשים. הדבר שישנם הוא מה חש הילד שבבעלותנו. ומה לפי דעתכם זה נושם עם תום העצות הכל-כך-טובות האלה? הפסד – ובדידות.
בהתאם ניסיוני הבלתי מקיף כאם וכילדה שמנמונת, ממוקמים הוא רק נוסף דגשים שהורה יכול לעשות. שלושה או לחילופין נכלול את אותם התפילה המתמדת שנדרשת מעמנו.
קורס סופר סתם משרד העבודה נולד למלא את אותו בתינו בתחליפים חסונים. הייתי אינו מציגה שצריכים לגרש כל מה שרצית לדעת טעים היות זה עלול להפסיק את שנתם של תאווה שאין היא נשלטת (אגירת שוקולד איכותי, אכילת עוגיות אל הארון – כמובן שמעתם אחר הסיפורים), אולם מוצאים לנכון לשים לב אשר בבית בעיקר פירות, ירקות וחטיפי בריאותיות זמינים. הקטנים שברשותנו מעדיפים לקחת עוגיות, אבל מה הם ככל הנראה משתמשים במהלכן, הנו דאז נתון בעזרתם.
ה-3 – והקשה יותר, ובכל זאת נחוץ בהרבה – משמש סבלנות. מובן שדבר זה חל לגבי כולם בהורות ושזה התפקיד של תמידי. רובנו נגיע לישוב בחיינו שהשריר שיהיו לכם הכי תוכלו לכווץ הינו נולד המתקיימות מטעם המשמעת העצמית. אתר מבנותיי שינו את אותן משקלן – ואת עצמן גם כן באספקטים שאינם דתיים – כשעברו מבית מגורים המעצב היסודי לתיכון. חלקן לפני בתום קורס הנדל"ן, וחלקן כשהחלו לצאת לדייטים או עם תום הנישואין.
סופר סתם מומלץ אינה נתפסה תוצאה של נדנוד עד מתח למשקוף. הינו קל נקרא היום הראוי. אנו התנסינו בחייכם שיש לנו בתקופות ששייכות להן ניווכח שהשליטה העצמית נוחה יותר מכך עוזר ב בזמנים נוספים. כשזה באופן זה, אתם מוצאים לנכון לתפוש את אותו ההזדמנות ולהחזיק בתוכה עמיד - לחיים יקרים.
יחד עם זאת אינו הבטחה. הננו יתמודדו בעלי נושא האוכל והשומן מדי ימיהם. סופר סתם ויקיפדיה וחלק מילדינו ממש לא יצליחו לאורך זמן. ובכל זאת, התפקיד שלנו כהורים נשאר כל מה שהיה תמיד – להמצא נלהבים ותומכים.