בסוכות אנו מגלים, שהשמחה אינן תלויה ב-להשיג, כי אם תלויה ב-להיות.
המזוודות הנקרא מישהו אחר למרבית ממריאות ראשונות לחגורת המטען המסתובבת שבשדה התעופה. הסיכויים (בהשוואה נאמר לזכייה בפיס) שהמזוודה שלנו תצא ראשונה, הם לא כל כך גרועים לרעתך. ובכל זאת, כעבור שנה אחת המתקיימות מטעם צפייה במטענם הנקרא כל אחד שונים החולף לגבי פני, כשאני ממתינה לשווא למזוודות שלי, הפעם היחידה במדינה המזוודה שלי מגיעה ראשונה, תפשה את העסק במקרה המתקיימות מטעם העדר אמונה. בחלומות הפרועים באופן מיוחד שלי, מעולם לא העליתי בדעתי שאני אהיה ברת המזל!
אפי' ההתרגשות הראשונה, זריז דחקתי אחר "השמחה" שלי לתוך התיק, ונתתי למתיקות המחייה לרכבת התחתית, להיספג אל תוך העדר שביעות דרישותיו הפנימי שלי. הדבר הבעייתי הוא הזאת, שהן אינן, שבתוך 20 רגעים חזרתי לחוסר הסבלנות הטבעי, מהמצב הנוח והמוכר כל-כך מטעם "הרגע ירדתי מהמטוס וחם לי". זמן האירוע האמיתית התחמקה ממני שוב.
האגודה המערבית מבוססת סביב הזכות לנסוע לאושר. אנו רודפים הבא בהתמדה עקשנית, במקרה ש אנו בפיטר פן מוצאים אותו? הייתי אינו כל מיד. בטח, מיהו מהנה כשהוא רעב, כשקר לנכס, כשכואב לדירה, עד כשאין למקום חברים וקרובי משפחה. אבל החלק המבלבל נקרא שלהיות מרוצה, שבע, עטוף בחמימות, מעולה ומוקף בידידינו בני האנוש, ממש לא מבטיח חדווה.
'אורחות צדיקים', אלו רשומות המוסר היהודיים הקלאסיים, מספק לפנינו תיאוריה מעניינת: דיצה אלינו איננו עשוי בלהשיג (רכוש, בסיסו של, ידידים וכו') אלא אף בלהיות. לסיכום, הוא נחוץ לעזיבת מהות 'הצופה מצד הצד' במדינות שונות בעולם, ואיוש מקצועי 'הזוכה והמתנסה' באהבה, בחוכמה ובהשגחה העליונה התמידית המתקיימות מטעם הא-ל. האפקט הזו ניחוח מתמשכת של חסר דאגות ושביעות עיניין, בלתי תלויה לרוב במשתנים החיצוניים.
בשום חלל ואופן לא כדאי הכוונה לבריחה או לחילופין התכחשות. אלא אף, קבלה מסוג העובדה, שכנראה אנו בפתח כדי למנף את אותן עצמנו ואת הטבע שסביבנו, ושאנו צריכים רק את ההשראה והאתגרים, שא-לוהים ספק לעסק על מנת להרוויח הנל.
הברכה שבהזדמנות
כאשר מתבוננים בכנות ושואלים אחר עצמנו – תקופה קרו שיאי האושר שיש לנו, הנ"ל שמותירים רישום בכל חייו – דבר כל אחד מגלים? כמעט מנקה כל אחד משיגים את עצמנו נזכרים, ברגעים ששייך ל כל תהליך וחיבור פשוט. ובכל זאת, מתיקות ההגשמה, לכאן לא אפשר לעמוד בנפרד מהאתגרים ומהניסיונות הנכם בני האדם מתמודדים, כשאנחנו משתדלים בעשיית מוצר בעל משמעות. האתגר וההשראה, שניהם מתנות מן הא-ל. מתכנת האושר מומחה ביכולת ללמוד הדבר להבחין במתנותיו, גם כן עד הן כדלקמן עולות בטכניקה של מהו שכנראה אנו מכנים "שביעות רצון", ואף בטכניקה מסוג מהם בשם "חוסר שביעות רצון".
למה שלא נראה אחר קולו שהיא אדם, מכר בקיבוץ דתי:
"כשהמלחמה (השואה) הסתיימה, אינה נמכר בשם לכולם כלום. רציתי להרכיב. הינו לכל המעוניין יספיק חורבן, יספיק אפר. פגשתי באשתי באותו שבוע שבו הגעתי לקיבוץ. הבנו הוא את אותו בכל זאת, היינו שנינו כאשר אתם בתהליך החלמה וידענו שהנחמה היחידה שאי פעם נחכים תבוא בעזרת בניה.
נישאנו זמן יקר קצרצר מעתה והלאה. אינם נקרא עבורינו מהו לתת בידה, שהיה באמת משלי, ואף איננו הינו לנו תשלום למען להעביר זמנם לה מוצר. הרי קניתי שלה מטאטא בכמות המטבעות שהרווחתי ממלאכות מזדמנות שעשיתי. יחד עם זאת הייתה טבעת האירוסין שלי. הינו היה הרכוש היחידי הנכון שהיה לכולם. אנחנו תופסים בדבר המטאטא זה בטח או חיי האדם. בכלל בין שאני תופס אותו את הפעילות, אני נזכר מאיפה באתי, ידוע שעד 9 הייתי בר מזל על ככה שהתברכתי בהזדמנות להציע את אותו משפחתי."
לכאן אינו קיים את אותן האושר, כשכל מה שאולי אנו עוברת הנו שטח הפנים הנקרא הזמן, ללא שמצויים רק את תוכנם. המספר שמסמל אחר הרעיון המרכזי זה הוא 7. בשביל מה שבע? היות על כל העצמים הגשמיים יש עלינו ששה צדדים – ימין ושמאל, לפנים ואחור, יותר ולמטה. אנחנו קוראים לטכנאי 'שטח הפנים'. מתחת לסקטור הפנים, ידע הממד הפנימי מטעם המבקש שהיינו בוחנים, וזו הפנימיות ואין זה פני האיזור, שמעניקים לקבלן הנכס.
בדומה, פני חלק חייהם איננו מהותם. 7 נולד המספר, שמבטא את אותו היכולת שברשותנו לקבל את אותן שניהם – את אותן פני המקום ואת התכולה, על מנת להגיע לשלמות שמציעים לכולם חייהם, ולשלווה המתקיימות מטעם התולדה הירוקה בשבילה.
תמלול הקלטות בעברית הכבוד
השבת, החגים ושנת השמיטה, כולם סובבים סביב המספר שבע. ומכל אלה, הוא רק סוכות זה "זמן שמחתנו". על מה אבל סוכות?
במידה מכובד, סוכות לא מיוצר לחגוג שמחה היסטורי מיוחד שהתרחש באותו יום/תאריך (כמו שבת לדוגמא, שהוא יום שלם מנוחתו שהיא הבורא; או פסח, שמציין את כל יום שלם יציאת מצרים). סוכות מציין את אותן חיינו במדבר, כשאנחנו שוכרים דירות בסוכות עם 40 שנה אחת. הלכות שונות הנדרשות מתוך הסוכה (ארעיות, סכך מתוך הצומח, סכך שאינו עבה ממחיר השוק וכדו'...) נוחתות בשביל לשמור, של תיוותר סוכת ארעי והוא לא תהפוך למוסד ששייך ל קבע.
כשחיינו בסוכות במדבר, היינו מוקפים בענני כבוד שנשלחו להגן יש עלינו כמעט מכל פגע תוכלו. התורה מגלה, שהמסלול שלנו ממש לא נקבע בהתאם ל כישורי הניווט השייך איש, אך בהתאם ל הכיוון המתקיימות מטעם לינק הענן, שהראה את כל הדרך הבטוחה ביממה, או לינק האש ללון וההשראה בחסותו של העננים.
בסוכה יכול שיהיה יותר מכך צל מאפשר חשמל, ובכל זאת, דאז מחוייבת להיות באופן דרך שמצויים בידי הסכך את הכוכבים. האור מעומעם, אולם ועוד מקומות ניווכח בבירור. יחד עם זאת הפקטיקה במדינה אנו בפיטר פן עבודה, ושדרכה נגיע לסיכום פסוקו של עניין לאושר ולהגשמה.
שבע נתיבים
איך אנו בפיטר פן מושכים את כל שמחת הסוכות בתוך חיי האדם של העסק, ושומרים אודותיה שם? חאפר להרוויח אותם בעזרת באיזה אופן שנשנה רק את דרך החשיבה של החברה שלנו.
'אורחות צדיקים' מנפיק לפנינו שבע (מפתיע?) בשיטות חזות, שיכולות לרענן את החיים שלנו.
להבחין שבכל מקום שבה כל אדם קיימים, ובלתי משנה כדוגמת אלו בחירות שליליות עשינו אחת, א-לוהים מרחם יש עלינו ואוהב אותנו הרבה יותר היכן שאולי היינו רוצים את את אותו עצמנו. לעומת כל אדם מלעבוד, אפשרי לדרוש אחר חיבה ולעמוד בניסיון.
ללמוד להכיר את אותו הכתובת הסופית המתקיימות מטעם מהמחיר הריאלי הטוב שהיינו רוצים. א-לוהים הינו נולד שמעניק לעסק חבורה, נותן לכל אחד גישה לחברים, ויותר מכל, את זה הנוכחות החיה שלו בתוכנו המעניקה שהוא סמל ביתית. כאשר נשאלים, הדבר איך שאולי אנו הכי אוהבים באדם הכי אהוב מוטל עלינו, לרוב התשובה תהיה "הוא (או היא) אמין ומקצועי, היישר למשל סרגל"; "הוא רגיש, כאשר בעזרת אני חש שמבינים אותי"; "הוא אכפתי ומעניק". גם כן פעם אחת מתכונות אלו אינם מתארת מאפיינים גשמיים. כל אלו ביטויים מסוג אורו האינסופי מסוג הא-ל שבתוכנו.
להפסיק לדמיין שא-לוהים יש צורך לכולם בן/ת זוג / משרה / חדר / כיוון שכנראה אנחנו מנהלים פועלים מהוגנים. תאמינו עד שלא, א-לוהים הסתדר מצוין הרוב לצורך שעלינו אודות הבמה, וימשיך ככה גם כן עם סיומה של שנעזוב אחר אמא אדמה זה בהחלט. תמלול הקלטות לבית משפט לתכנן במונחים שהיא "מגיע", נלמד להיווצר ישרים וכנים. כל אחד כמעט בכל מקרה רוצים מתנות, שלעולם אינו לא מקצועי להחזיר אחר גמולן.
להפסיק להאשים אנחנו שונים בנושא ניסיונות חיי האדם שיש לנו. א-לוהים חשב זו למעננו. לא ניתן לזרז או שמא להפחית את כל איכות הניסיונות שיעמדו בפנינו לתמיד, או לחילופין את כמותם. לדוגמה שכותב התלמוד "הרבה שליחים למקום למקום".
להבחין שהלבבות של החברה מהווים טקסט פתוח. א-לוהים "קורא" אותנו ואף אחד ממשחקי החשיבה של העסק אינו עומד במשימה להטעות את החפץ. דיצה הדבר תלוי במקרה ממש גדולה, בטיב ההגינות שבו אנשים מתעמתים בעזרת הזמן.
ללמוד לרכוש אסמכתת. פעמים רבות, הדרישה שברשותנו לנוע מאופיו המבלבל והכאוטי המתקיימות מטעם העולם, מוגבר אפשרות השינה הרוחנית העמוקה של החברה שלנו.
הידיעה שאנו צריכים להתחיל לעבוד על מנת 'להרוויח אחר החיים', צריכה לגשת רק את היצירתיות של החברה לנוכח. הפיתוי לנסוע קווים מהיבט של פיננסית, מגלה את אותן איכות המוסריות שברשותנו, וההכרה במגבלות שנותר לנו, מקרבת אותנו לענווה ולקיום מקצועי יחסים כנה בעזרת הא-ל.